|
רציתי לדבר
לומר את האמת
להוציא את מה שעל הלב
לשבור את הכאב
אז בפעם השניה יכלת
נוח לי אני ארד-אמרת
אני השתפנתי
את התנתקת
חזרתי בי מהר
נתתי לאומץ להיות לי חבר
חצות בלילה
ואני רצה
הלוך חזור
הלוך חזור
רחוב השגרה שלי
ושום דבר לא מוכר
עוברת בית בית
לא איכפת לי מהמחר
בסוף אחד פתח לי
אין כאן שום פנס
עליתי לא מצאתי
וההוא נראה לי סתם אנס
חצות בלילה
ואני רצה
הלוך חזור
הלוך חזור
לא נראה לי שאני אחזור
שטופת זיעה
שיער פרוע
נגררת מאוכזבת
חזרה
נועלת את הדלת.
גורל או סתם קללה?
חצות בלילה
רצתי
הלוך חזור
הלוך חזור
המילים קטנות
מול כל השחור
חצות בלילה
רצתי
הלוך חזור
הלוך חזור
רק כשחזרתי שמתי לב
לא הייה ירח שיתן לי אור... |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.