החיים,החודשים, השבועות והימים כולם מתחלקים לחלקים.
יש את החודשים הנוראים.
יש את השבועות שמשתפרים.
יש את הימים הטובים
יש את השעות הרעות
יש את הדקות היפות
ויש את השניות המקסימות.
וזה בא והולך.
לפעמים מהר ולפעמים לאט.
לפעמים נישאר הרבה זמן ולפעמים עובר מיד.
וכשזה נישאר זה באמת נורא.
כשזה עובר מהר זה סתם מעצבן ברגעים. עד שזה עובר.
לפעמים יש את השבוע הנהדר...ובסופו אתה נישבר ובוכה כי...זה
ניגמר...ואולי זאת אשליה? אולי השבוע לא היה טוב?
לפעמים יש את הזיכרון של הלפני כמה חודשים,
שנראים רחוקים כל כך...אבל האמת היא שהם סך הכל רק
שלושה-ארבעה.
ויש את השעות הרעות,
כל כך רע שרוצים לדפוק את הראש בקיר.
רוצים לקפוץ מהגג. אף אחד לא שם עכשיו. ובמקרה הטוב נפגשים עם
מישהוא שיכול להוציא אותך מזה ואז זה עובר ונכנסים לחירפון
טוטאלי.
משלימים שעות שימחה.
פעם בה יש את הימים הטובים...ואז כמעט כל יום יש את הימים
הטובים ואז כל הזמן יש את הימים הטובים ופיתאום במכה אחת שעה
רעה נופלת באמצע כדי להכאיב ולהפריע.
והשעה הרעה עוברת כמו כולם.
לפעמים יש את הדקות היפות...הבאמת יפות שמחזיקים ידים ומדברים,
צוחקים אחד על השני ולפעמים על אחרים.
פעם בה שותקים וסתם מסתכלים מסביב...או אחד על השני...ומרגישים
משהו...משהו טוב. באמת טוב.
ויש את השניות.
השניות שבהם נוצרת נשיקה. ואז הלב גדל כפול מהגודל הרגיל.
ואז זה ניגמר.
וזה עבר.
וזה יקרה שוב אבל מי יודע מתי?
ויש את הבאסה.
סתם...כי משעמם כי נימאס כי עייפים, פיזית נפשית זה יכול לבוא
יחד.
וזה הכל בנוי חלקים חלקים.
לפעמים יש עודף אנרגיה. אי אפשר לישון ואי אפשר לאכול כי אין
תאבון ולא עייפים.
ולפעמים נשארים במיטה עד שעה מאוחרת. עד הצהריים. לא רוצים
לקום בכלל...ולא ממש ישנים פשוט שוכבים עם עינים פתוחות.
שולחים SMS תוך כדי,מתחת לשמיכה שזה דווקא נחמד מאוד.
וגם פה אין תאבון.
זה לא דיכאון זה סתם רע.
ואז עובר יום וזה עובר ובא יום טוב וכייף ונחמד והכל נשכח.
עד שזה חוזר בפעם הבאה...ומי יודע מתי?