Kakamyka. My Kakamyka.  

אז מאיפה הכל התחיל, אתם שואלים? תערובת של מזל רע ואמונה
פנימית (או בתרגום: בשל מחסור בכסף ו...קמצנות) הובילו אותי
להחלטה לקנות אוטו ישן וזול, אך טוב.

האמונה הבסיסית שלי היא זו:
אוטו צריך לשמש אותי כדי להגיע מ A ל B וזהו. יותר מזה זה
מותרות.
האמונה הזו היא חלק ממערכת אמונות הולכת ומתעצבת שעיקרה ההכרה
שהאושר לא יפול לחיקי עם קניית מוצר זה או אחר ושתרבות הצריכה
משעבדת אותנו לא פחות (ואולי יותר) ממנגנוני שליטה טוטליטריים
מוכרים.
טוב נעזוב את הנושא. (אז למה לי פוליטיקה עכשיו?)

ונעבור לפרסומות: אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לקנות לי גרוטאה.
ובמסגרת הבירורים
הנחוצים, הודיע לי בן דודי האהוב שמזה כמה שנים מגיע אליו כל
שבועיים לרחיצה (הוא בעל מכון לשטיפת מכוניות) מכר לשעבר
פנסיונר יקר שבבעלותו גרוטאה לתפארה.
אותו יקה יקר
(תודו שיש לזה צליל חמוד - יקה יקר יקה יקר כמעט כמו פטריות
טריות) מתגורר מזה שנים בבית אבות וכל שבוע-שבועיים נוסע
במכוניתו לראות הצגה בתיאטרון הקרוב. ההחלטה למכור את מכוניתו
גמלה בליבו מהסיבה הפשוטה שלאחרונה החליף מספר פעמים בין
תמרורים להולכי רגל תמימים, והבין שהנהיגה הפכה להיות להרפתקה
מסוכנת (בעיקר לאחרים). לכן הוא נאלץ למכור את מכוניתו האהובה.


בן דודי המליץ ואני נסעתי לבדוק את המציאה. בכניסה לבית האבות
פגש אותי ננס גוץ ועגלגל ולחץ את ידי בעוז. יצאנו לנסיעת מבחן,
ובתום הסיבוב התקשרתי לחבר מבין עניין לשאול בעצתו, והוא, לאחר
שני משפטים אמר "תקנה". אז קניתי. לאחר ה"מזל- טוב" המקובל
הותיר אותי המוכר בדד עם מכוניתי (יד שנייה!) בחניון הדואר.
פולקסווגן ג'טה שנת שמונים וארבע. ג'טה, ג'טה לוקא.
האמת מכונית די מכוערת. מין קופסא מרובעת שהדביקו לה תוספת
מאחור. כבר בנסיעתי הביתה היא עשתה בעיות ומדי פעם (בעצם  כל
עצירה) כבה המנוע כשניסיתי להמשיך לנסוע.
לאחר מספר ימים התבררה לי הטעות: מסתבר שהילוך ראשון ושלישי די
דומים בג'טה, ואני בעוונותי, מנסה להתחיל לנסוע בהילוך
שלישי...
נו, פלא שהאוטו כבה לי כל שנייה.

החל מאותו רגע אני והאוטו סיפור אהבה. (טוב אולי יותר נכון החל
מהרגע בו החלפתי אלטרנטור והרזיתי בעוד 800 ש"ח טבין
ותקילות).
אולי כאן המקום להזכיר שכשפתחתי את מכסה המנוע התגלו בפני שלל
קורי עכביש (הזקן לא נסע הרבה כבר אמרנו?)
אבל זהו. חוץ מזה כלום (חוץ ממך כלום). מאז אנחנו נוסעים לנו
מעדנות בכבישי הארץ ללא טענות ותקלות.
Just me and my Geta .
אפילו שם המצאתי לה Kakamyka, my kakamyka.
המשמעות לא לגמרי ברורה לי אבל הכוונה כן. (מישהי אמרה לי פעם
שמיקה זה חולצה ברוסית אז אולי התרגום הוא חרא של חולצה?)

וכאן אולי הגיע הרגע לפרוט את מעלותיה של הגרוטאה המופלאה:
מספר רישוי XX-747-84
84 כי זאת שנת הלידה (כמו בסרט - ג'טה בת 19),
747 כי הרעש מזכיר 747 ממריא,
ו- XX כי חבר'ה, בכל זאת קצת פרטיות...

לג'טה שלי יש ארבעה הילוכים (וגם ארבע פינות...) מכאן אתם
מסיקים (ונכון) ש -
א. היא לא עוברת את המאה עשרים.
ב. היא לא עוברת את המאה.
ג. לא קיבלתי אף דו"ח על מהירות.
ד. כל התשובות נכונות.

(טוב, האמת שקיבלתי דו"ח אחד על שמונים בשטח בנוי אבל זה
היחיד)

נתונים נוספים:
מהירות מכסימלית: 120 קמ"ש, בירידה עם רוח גבית חזקה,
תאוצה מ 0 ל 100 ב 25 שניות (נשבע לכם, מדדתי)
הגה כח - יש (צריך המון כח לסובב אותו).
מראות - גם יש, מתנפנפות ברוח כמו האוזניים של דמבו הפיל
המעופף.
רדיו-טייפ - יש, אבל בעייתי. ראשית, קולטים רק חלק מהתחנות
(בעיקר קול המוסיקה), ושנית, בעשרים הדקות הראשונות של הנסיעה,
הרדיו נשמע כמו חזיר בר גוסס. אחרי 20-25 דקות כשהמנוע מתחמם
הרדיו מפסיק לרעוש ואפשר לשמוע (בעיקר קלאסית).

עדיין, כדי לשמוע קסטה בטייפ צריך להכניס ולהוציא את הקסטה כמה
פעמים. ולעשות את זה בדיוק בצורה הנכונה וברגש - בעדינות אך
בתקיפות מסוימת. זר לא יבין. (וגם לא יצליח לשמוע שום דבר,
כמובן).
מיזוג יש רק אם פותחים את החלונות. ואם נעים בחוץ.
חימום יש, הבעיה היא, שהוא מבוסס על חום המנוע, ולמנוע לוקח
כזכור 20-25 דקות להתחמם...ואם לוקחים בחשבון שרב הנסיעות
קצרות מחצי שעה...

אנקדוטות
הג'טה מקבלת שטיפה כל פעם שיורד גשם, לכן צבעה המקורי (לבן)
מוסתר בשכבה צהובה משהו.
לג'טה גם יש אדמת - כתמים חומים אדמדמים של חלודה מכסים את
צהבהותה.
יש גם צופר, אבל הוא פועל רק אם הפנסים כבויים
(אל תשאלו אותי למה, נסתרות דרכי הג'טה, זה קצת כמו
כששמים לכם טיפות עיניים  ומרגישים את הטעם שלהם בפה).
אגב, אני מתגאה ביכולותיי המוטוריות, וכבר קרה ששילבתי בהצלחה
כיבוי אורות עם צפירה בזמן אמת (ואל תחכו לצפירת ארגעה כי
אין).

הג'טה היא פריט לא "גניב". אי לכך אני מרשה לעצמי לחנות בכל
מקום עם חלונות פתוחים וללא נעילה. לפעמים אני אפילו משאיר את
המפתחות בפנים (סע לשלום...)  
למה מי ייקח אותה, מי?(בטון נמוך מאיים)
בבקשה אולי בכל זאת? (בתחינה נואשת)
אפילו אצלי בשכונה אני לא נועל אותה.
טוב, בעצם זו לא חוכמה. החבר'ה בשכונה שלי הם אלה שמרימים
מכוניות לאחרים...

אה כן, ויש את עניין המים.
קודם כל, אם המנוע נרטב ואח"כ כבה, אז צריך לחכות שיתייבש כדי
להניע שוב. אבל הבעיה העיקרית היא הרטיבות. כן אני יודע שרב
המכוניות חסינות בפני מים, אבל לא הג'טה. מיד כשמתחיל הגשם
מתחילות הטיפות לחדור פנימה. לאחר מספר שעות, ניקווית שלולית
קטנה. וביום טוב, אם הגשם לא פוסק, אז המכונית יכולה להתחרות
באגמי ז'נבה. אני זוכר את עצמי, לא אחת ולא שתיים, כורע עם
סמרטוט וטובל אותו וסוחט וטובל וסוחט, עד לקפיאתן המוחלטת של
כל אצבעותיי (למי שלא יודע מי גשמים=מי קרח).
כך יוצא שבחורף אני נוסע בתוך אגם פרטי (צריך להיזהר לא לטבוע
בסיבובים), ובקיץ - בכבשן לוהט.
בקיצור האוטו המושלם לעונת המעבר
(הממם, אחלה פרסומת. אני כבר רואה את שלטי החוצות...)
רק חבל שאצלנו אין עונה כזו.

אז למה אתה לא נפטר מהגיגית אתם מהגגים.
שאלה טובה, טובה מאוד אפילו.
האמת היא שעד לאחרונה אפילו בחלומי הפרוע לא חשבתי על זה.
בסה"כ יש לו גם כמה יתרונות:
הוא זול, אין תיקונים, אין ביטוח מקיף, הדלק סביר (1:11 ) כסא
הנהג מאוד נח, תא המטען מרווח ו...האוטו נוסע ( מ A ל B ).

אבל לאחרונה, אוי, (אנחה קרעת לב מתמלטת מחזי) לאחרונה הגיעו
מים עד נפש (תרתי משמע). פתאום היא נכבית סתם כך באמצע הנסיעה,
בלי סיבה (תנו סיבה, תנו סיבה!).
אט אט, תדירות התופעה הלכה ותכפה, וכבר פיתחתי מיומנות מרשימה
של הנעה תוך כדי נסיעה, אפילו במהירות אפס,
אבל בכל זאת, זה לא עסק.

כבר קרה שעברתי בשלולית, ואז, תוך כדי זה שאני מאט ומוריד
הילוך בכניסה לצומת עמוסה, המנוע כבה. וכמובן שלא נדלק
(כבר אמרתי, המנוע לא נדלק כשהוא רטוב).
ואז נאלצתי לדחוף את מכוניתי באמצע צומת סואן, בגשם סוחף,
לצידי הדרך, ולחכות שתתייבש הבת יונה
(ואין פה לצערי, שום שיכול אותיות).

כולם אמרו זה הקרבורטור - צריך ניקוי.
אז הלכתי ל"ניסים קרבורטורים" ותמורת 400 ש"ח תקולים וטבולים,

העניין סודר. ובאמת מאז לא כבה האוטו אפילו פעם אחת (הלילה
הזה, הלילה הזה שתי פעמים).
אמה מה, (מי שבעל חינוך טוב יכול לקרוא את זה= אלא מה),
מאותו רגע אומלל המכונית גם לא הניעה.
וכפי שיודע כל בר-בי-רב, אוטו שלא מניע לא כבה.
(ומשחקים משבעס לשבעס,  והכדור הוא אליפטי, אבל זה לא קשור)

טוב, המשפט האחרון לא מדויק. למעשה הוא מניע, אבל בקושי רב
ולאחר מאמצים עילאיים (טוב שיש ירידות בעולם).
וקודם בתקופת "טרום ניסים" הוא כן הניע. כמו פנתר, כמו תנין,
כאריה, היפופטם, יבחוש, מה שלא יהיה, ובכל זאת, נוע תנוע!
וגם לא נכון שמאז האוטו לא כבה. הוא כבה בדיוק כמו קודם.
בעצם קצת יותר.

לכן אתם מבינים מדוע, למרות העבותות בהן נקשרה נפשי לקקמיקה,
החלטנו שהגיע הזמן להיפרד. זאת הסיבה שהחלטתי לכתוב
את הסיפור הזה. קצת כדי שבבוא היום לא אשכח (איך, איך אפשר?),
וקצת כדי שגם אתם תכירו את מכוניתי הראשונה.

אם אשכחך קקמיקה, תישכח ימיני, תדבק רגלי אל הגז אם לא
אזכרכי.

אה כן,

ואם מישהו מחפש אוטו משומש במצב טוב,
שנת 84, יד שנייה, 140,000 ק"מ,
כחדשה.

אז הוא מוזמן להתקשר (או לחילופין להשאיר ביקורת אוהדת :)
ניתן להתפשר על המחיר (אבל יותר מ 6000 אני לא מוכן לשלם)

אפשר גם לתלות בלוח המודעות:

ג'טה בת 19 מחפשת בית חם
רצוי של מכונאי עם לב טוב