שלושה קטעים אודות הזיקנה:
קטע ראשון- מתקרבים אל קצהו השני של גרף הפעמון.
קטע שני- בעודה בחיים הורישה לי סבתא...
קטע 3- כתבתי בשנת 1995 על תחלואי סבא וקראתי על קברו של סבא
לפני שבועיים כשתחלואיו באו אל קיצם.


1.
ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מתקרבים
אל קצהו השני של גרף הפעמון:
אנו זקוקים לעזרה, חלשים מכפי שקיווינו.

נכדינו, והם עודם בקצה הראשון
מגלגלים את כסא הגלגלים שלנו בבית האבות
להם יש את הזכות ואת העול
לראות את התורשה בהתהוותה
ואנחנו לא ידענו את דרכה של הזיקנה
כי את הדורות הקודמים מחקה המלחמה.

2.
עוד בחייה הורישה לי סבתי
את ורידי הרגליים, הזיכרון הדהוי
ואת העברית.
ואני רצה משיר אל סיפור
מעיתון אל ספר
כדי לשמר את העברית
ולהלחם בזיכרון הבוגדני.

3.
היה לך קול שקט
כמו הרוח באוושת העלים
היה לך קול עצוב
כמו ילד שאבד בין זרים
היה לך קול רחוק
כמו טיול למחוזות אפלים

ואני הקשבתי ולא זיהיתי בו את קולך
ואני הקשבתי ולבי נצבט בי ולבי בכה
ואני הקשבתי ולא רציתי להאמין לך

כשהזכרתי את שמי
לא נצצו עיניך מבעד לשפופרת
וכשדיברת קולך לא גבר רק דעך לשתיקה
וניתקת