בפעם הרביעית, זה נגמר, אני חושבת, כלומר אני מקווה, המוזר הוא
שלא דיברנו כבר שבוע וחצי וכאילו כלום. הדרך שבה זה נגמר כנראה
זעזעה אותי מדיי. הוא טרק את הדלת כל-כך חזק שכל מה שיכלתי
לעשות מלבד קפיצת הבהלה היה לצחוק, או אולי לבכות, אני חושבת
שלראשונה בחיי לא ידעתי מה עובר לי בפנים, לא ידעתי איך להגיב,
פשוט ישבתי עירומה מחובקת בסדין הלבן ובוהה בחריץ התחתון של
הדלת כאילו מחכה שהוא באמת יעלם, שגם הצל שלו ילך, שאני אוכל
כבר להתפרק לי ,בשקט, עם עצמי.

אתם בטח מצפים לאיזה סיפור אהבה מוחץ, ללב שבור, לזיקוקים
שהפכו לגיחלים ולרומנטיקה טובה. אתם רשאים להסיר את המשקפיים
הוורודות, אני ואופיר היינו בסך הכל זוג שאהב להזדיין והרבה!!
לא הייתה אהבה וגם לא היו חיזורים ואם אני כבר חושבת על זה לא
הייתה גם יותר מדיי היכרות, בכל אופן לא משהו מעבר לתנוחה
האהובה שבטח תביא לזיון המושלם. אני ואופיר מכירים שנה, נפגשנו
6 פעמים ודיברנו כמעט כל יום בטלפון. הדרך הכי טובה לקטלוג
הקשר ביננו היא אובססיה ואובססיה ענקית.

תל אביב, מלון דרכים ישן ומאובק,חמש וחצי בערב, אני כבר שם
אחרי לילה ארוך בבסיס, לא ישנתי כבר עשרים ומשהו שעות אבל
הציפייה לראותו גברה גם על העייפות. הפלאפון מצלצל את צליל
הזיהוי שלו "אם תלך" של רייכל, הלב שלי מבעבע והחרמנות
גוברת.."אני לא מוצא אותך?! "הוא נובח לי בצד השני של הקו,
אפשר היה לשמוע את ההתנשפות שלו ויכולתי לדמיין את המבט
המיוחם. "מוגראבי 22 קומה 1". ניתקתי. 12 דקות עברו, הרגיש לי
כמו שעה, הלב בוער, האישונים מרצדים במהירות, ק  א  ט!! שכחתי
להפעיל לכם איזו סימפונייה חורקת של אחד מאלה שעושים
סימפוניות. עכשיו נלחצתי לי לרגע וחייבת לשירותים,הידיים שלי
מזיעות ורועדות,אני מתיישבת על האסלה ולא יוצא לי כלום, זה
קורה לי לפעמים שבאה רק התחושה. קמתי, ניגבתי את שערות הערווה
שלי שבהחלט היו מעט לחות ופתחתי מים. הדלת בחדר הייתה מברזל כך
שהדפיקה שלו הייתה כמו דפיקה על קיר בטון, שקטה למדיי. פתחתי
לו את הדלת שסחבה עימה קורי עכביש ואבק. נתתי לו את המבט והוא
הרס הכל, את כל האווירה, הוא נכנס כולו מחויך, מיוזע, בחיפוש
פטתי אחר השירותים.פינתי לו את הדרך, התיישבתי על המיטה
וחיכיתי שיפרוק את עולו. כעבור מספר שניות נפתחה דלת השירותים
וחרמנותי שוב גברה, הקול הסקסי שלו אומר לי
"babe here i come to fuck you" הוא התיישב לידי במיטה והתחיל
לגעת בי בחוזקה, ממש כאילו זהו הלילה האחרון בו יזכה לדעת
אישה. נהנתי מכל רגע, ידעתי בדיוק מה עובר לו בראש, כל פנטזיה,
כל שאיפה, כל פחד שמא יגמור מהר וימעיט מערכו בעיניי, והאמת,
הוא דיי אכזב בפעם הראשונה, משהו כמו תשע דקות של מציצה מושקעת
כשראשי חבוט לקיר ואצבעותיו שולטות בראשי לפי רצונו, תוסיפו
לזה עוד שתי דקות של חדירה חזקה ואמרו שלום. אופיר גמר. אני
לא.

נחים.שותים קצת יין. אופיר מעשן מעט מהלא חוקי, אני נענית
לעישון פסיבי ומפעילה את שוטי הנבואה שינגנו לי קצת
שטותניקיות, חיוך מדומה של אושר עולה על פנינו ויאללה שוב
לעסק, המבט נשאר יציב עיין בעיין כאילו הן אלו שעשו אהבה, היין
שנשפך על המיטה נזל לו בן איברנו ונתן לנו מראה של מנת גורמה
מהולה ביין אדום חצי יבש ,אופיר השקיע יותר הפעם. חושניות אין
סופית ואהבה מינית עצומה, בהחלט הביאו אותי אל האושר המיוחל.
גמרתי. גמרתי. אופיר גמר. מנוחה מיוזעת על מיטה רטובה לא מזיקה
לאף-אחד משנינו כרגע, גם לא שינה טובה, אבל צחקוקי המבוכה
ושיחה רדופת שתיקות מנעו זאת.
כנראה שבאחת מן השתיקות הספקתי להרדם כי רק רעש המים הזורמים
העיר אותי מתרדמתי הזריזה, אופיר מתקלח.מתנגב.מתלבש. אורז את
חפציו ומודיע כי אין בכוונותו לבלות איתי את הלילה כאן .הוא
נושק על לחיי, זורק שטר חצי קרוע של 100 שקלים ליד בקבוק היין
החצי ריק שיושב על השידה והחל מתהלך לכיוון הדלת. הייתי המומה
מכדי להגיב ולכן בהיתי בטלוויזיה שלא דלקה מקשיבה לצעדים
המצמררים שלו שנראו פתאום כל-כך איטיים. במבט החטוף שזרק בי
לפני יציאתו את החדר אמר :"באנו להזדיין וכך עשינו". לרגע
הזונה ממשחק התפקידים ביננו נראתה לי כל כך אמיתית. הרכנתי את
ראשי ואופיר יצא. הוא טרק את הדלת כל -כך חזק שכל מה שיכלתי
לעשות מלבד קפיצת הבהלה היה לצחוק, או אולי לבכות. אני חושבת
שלראשונה בחיי לא ידעתי מה עובר לי בפנים, לא ידעתי איך להגיב,
פשוט ישבתי עירומה מחובקת בסדין הלבן, מחייכת ובוהה בחריץ
התחתון של הדלת כאילו מחכה שהוא באמת ייעלם. שגם הצל שלו יילך.
שאני אוכל כבר להתפרק לי לבד, בשקט, עם עצמי.