איך שהעולם מסתובב,
בצדו האחד כולו אש, כשבצדו השני בוכה, כואב,
מתבונן על האדם, כולו טיפש,
מניח לדברים הפשוטים להיעלם,
מתרכז בטפל- כבעיניו אין שום צל של אמת,
מחכה שהעולם ייתן לו עוד פלאש

והעולם לא סלחן,
כולו יוקד דם,
אם תצעד קדימה יבעט כל כך חזק,
ואם תרצה לחזור לא תהיה כניסה ,
בין כה וכה לא תהיה לך ברירה,
אתה תמיד בשבילו בסוף הרשימה,
לא העניין בכסף, ולא כוחה באהבה,
לא בבינה אלא באדם המר,
הכל מסביבו נולד כדי לדעת,
איך האדם יתנהג בכלל,
האם יפחד ויברח-
האם יתעמת ויגבר,
האם לא תהיה לו מילה,
האם ייכנע בלי שליטה,
ירד על ברכיו ואת ראשו ייתן בפח

24 שעות,
כשעל צירו חרבות,
האדם מוקף מחלה, זוהמה,
מנסה להשתלט אך תמיד יוצא נשלט,
על ידי העולם-
הטוב והרע,
המלאך השטן,
לכולם אותו צורה,
בפנים אולי אחרת אך עם אותה הכוונה,
לבחון את האדם עד כמה הוא מה,
לנסות לשלוט בו,
להיות מעליו,
להיווכח בעצם שלא סתם הוא נבדל
עוד חיית פרא שעל חוט רק בובה,
מצוי בג'ונגל ללא עזרה,
מנסה למצוא את הדרך חזרה,
כשלרגליו פרוסה לו משטח של אימה,
וככה הוא נרתע,
מודה בבושה,
מבין מה עשה ופונה לקשישה-
אומר לה : "עולם, באיזה נתיב אני אבחר"

והיא מרשעת,
בקולה נשמע צחוקה,
לועגת לאדם המבקש הבנה,
מסתכלת ומולה עומד אדם-
שוקלת לרגע ומבינה תקווה,
אומרת לו בשקט,
"לא כאן הכניסה",
מצביעה קדימה,והאדם שוב נרגע