כל יום שעובר...
כמו נצח.
זה אתה שחוזר עכשיו עם מדים נקיים ותרמיל ענק, זה אתה עם
הנעליים האדומות הצבאיות,
זה אתה שיוצא מהמקלחת עם בוקסר, ואני בוהה בך מהחלון ומחייכת
לי,
זה אתה שדופק שוב בדלת שלי, ושואל אם אני עסוקה,
זאת אני שפותחת לך את הדלת בעיניים מבריקות משמחה, זאת אני
שמחבקת אותך באיפוק ומציעה לך להיכנס, זאת אני שמכינה לנו
שוקו. זה אתה שעולה ראשון לחדר שלי ואני אחריך.
זה אנחנו שיושבים שם בתוך המיטה, כמו אח ואחות, צוחקים על
השחקנים ורואים בפעם ה1000 את אבא גנוב... כן, דווקא אבא גנוב.
כמו פעם.
זה אתה שמחבק אותי, זה אתה שמדביק לי נשיקה רכה ורטובה ללחי,
זה אתה שנרדם לי על הכתף...
זו אני שמסתכלת עליך לישון ומתענגת, זו אני שמעירה אותך...
זה אתה שצריך לחזור הבייתה...
זה אתה שבא למחרת לעוד  חמש דקות של איכות, כי חודש לא תהייה
כאן, "משימה" אתה אומר, והעיניים שלך אומרות שיש בזה הרבה יותר
ממה שאמרת....
זה אתה שמחבק חיבוק אחרון
זו אני שמלווה אותך לתחנה
מחכה איתך לאוטובוס
צופה באוטובוס מתרחק ואתה בו
ומתפללת לאלוהים, אפילו שאני לא ממש מאמינה בו, שתחזור
וכל פעם אני מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה אני אגיד את כל מה שלא
אמרתי...
יש לי כ"כ הרבה דברים להגיד לך...
כ"כ הרבה דברים שאתה לא יודע...
והחודש הזה...