איתי פאר / הנבואה |
בין גנים ועננים בין קשתות ובניינים ושוב עולה לשם
בין אורות כחולים ומנורות בלי פנסים ליד כל עץ צונח
שוב עוברים להם חיים ושוב מוצאים האנשים את כל מה ששוכח
למה אני לא תמהוני
מחזיק לך את היד
למה את לא נשארת איתי לעד
הזמן נושב לו לאיטו ואני הולך איתו יודע שבסוף אין כלום
וממשיך לצעוד חושב על דרך שמובילה אלייך
אוסף זכרונות מצידי הדרך ופרחים שנבלו בלעדייך
בלי חיוך ממשיך אל הקו שממנו הקפיצה אל התהום שבעינייך
למה אני לא תמהוני
מחזיק לך את היד
למה את לא נשארת איתי לעד
ושוב רואה את הדימיון שבין היופי שלך למקום שבו נפגשנו
זוכר את אותה הנקודה ואת אותה מילה קטנה שתפסה אותנו
את הברכה האהובה ואת אותה הנבואה ששברה את עניין הפחד
את הילד והילדה ואת כל המשפחה ושנמות ביחד
למה אני כה תמהוני
מחזיק לך את היד
למה את פה נשארת איתי לעד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|