"שלום,כמה אתם?"
"ארבעה"
"מעשנים או לא מעשנים"
"לא מעשנים"
"אוקיי, בואו אחריי בבקשה"

כמה שנמאס לה לעבוד כאן, היא לא תיכננה להשאר פה כלכך הרבה
זמן, זו הייתה עבודה כזו לאחרי צבא, לעשות קצת כסף, לטייל
בעולם, אבל אז היא החליטה שהיא רוצה לחסוך כדי שתוכל לעבור
מכאן, נמאס לה מהעיר הזו, נמאס מהאנשים הצבועים, נמאס מכל
הזוהר המזויף הזה, היא רוצה מקום אחר.

"הנה התפריטים שלכם, אני אחזור עוד כמה דקות לקחת את ההזמנה"

הם בטח יזמינו איזו מנה כזו ממולאת בשטויות, כל מיני עשבים
שהאוכל אמור לאכול ולא הם, אבל זה הם שישארו רעבים בסוף ויילכו
לזלול איזה משהו אחרי שייצאו מפה, העיקר שישלמו את השמונים שקל
למנה הזו ויתנו לה קצת לשבת בצד ולנוח, מהבוקר היא על
הרגליים.

"יש החלטה?"
"אולי את יכולה להמליץ לנו על משהו?"
"בהחלט, יש לנו את מרק היום, זה מרק אפונה עם קרוטונים, ואם
אתם רוצים מנה עיקרית, אני ממליצה על הנודלס עם ירקות"

למה לא, שייחנקו עם כל הצמחים האלה שעוטפים להם איזה חתיכת עוף
קטנה שצריך לחפש עם המקלות האלה, שינסו לשחק שעה עם המקלות
הסיניים והכל ייפול להם חזרה לצלחת, יותר מאמץ האנשים האלה
משקיעים בלשחק אותה יפים ואינטלגנטים, הם יושבים כל היום במזגן
שלהם ומדסקסים דרכים להיות עשירים יותר, מצליחים יותר, משעממים
כולם.

"אוקיי אז אני מיד אערוך את השולחן והמנות יגיעו תוך כמה
דקות"

היא חייבת להסתלק מהעיר הזו, למצוא מקום קטן ונחמד לגור בו,
בבוקר היא תוכל ללכת להתנדב במתנ"ס האיזורי ולעבוד קצת עם
ילדים שאין להם מה לעשות הקיץ,  היא לא צריכה את הכסף של אבא
או הב.מ.ו של אמא, תנו לה איזה אופניים קטנות, דירה קטנה אולי
אפילו חדר באיזה שכונה קטנה בתל אביב או יפו וזה מספיק לה,
העיקר שתעשה משהו עם החיים שלה שהיא תרגיש שהיא עושה משהו, ולא
רק מרוויחה עוד שתיים וחצי אלף שקל ביום.

"שירה! שירה?!?! כדור הארץ לשירה?"
"אה מצטערת, חלמתי קצת"
"קצת, איפה היית הפעם, במאדים? איך שם, יפה?"
"נחמד, קצת אדום מדי בשבילי"
"יאללה תזיזי את התחת החמוד שלך, המנות של שולחן 2 מוכנות"

איך היא נשארה פה, היא בחורה יפה כלכך, בקלות היא יכלה להיות
איזה סנדי בר,היא יכלה להזיז את התחת החמוד שלה ולעשות מזה
קריירה, אם היא רק הייתה רוצה היא הייתה מופיעה כבר בכל
המדינה, שרה שירים של צביקה פיק ועושה מיליונים, אבל היא בסה"כ
רצתה לעוף מפה, והיא לא רצתה שאבא יממן לה איזה דירה מצועצעת
בשנקין, היא רוצה לבד, לחסוך ולברוח מפה, אולי למצוא איזה בחור
חמוד שלא ידאג יותר למכונית שלו מאשר לה, היא רוצה להפסיק
להזהר שהיא יוצאת מהאוטו שהוא לא יתחרפן מאיך שהיא טרקה את
הדלת, או אם התלכלך לו קצת האוטו באבק או חס וחלילה מישהו שרט
לו שריטה קטנה שאפילו במיקרוסקופ לא שמים לב אליה.

"בתאבון, אם אתם צריכים משהו, אני כאן"

היא נהייתה רעבה פתאום, כל היום היא משרתת אחרים ורואה אותם
בולסים לפניה, היא מתרוצצת אחריהם ומנסה לדאוג שהכל יהיה בסדר,
אבל עכשיו היא רעבה, בא לה לרדת על איזה המבורגר עסיסי עם איזה
רוטב ברביקיו, לא רוצה ללכת למטבח ולגנוב לטבח איזה עשב
מהנודלס, זה יהיה אחרת בדירה הקטנה שלי, היא חושבת לעצמה.

"מלצרית? אפשר חשבון בבקשה?"

איך הם בודקים כל פרט ופרט, כן כן אתם רואים נכון, השתייה שלכם
עלתה 10 שקלים והמנה הקטנה הזו שבקושי השביעה אתכם? 42 שקלים
וזה לא כולל שירות אתם שומעים, זה לא כולל אותי, אותי לא תקנו
בכסף, ומה אתם בודקים כלכך הרבה, גם ככה אתם מחייבים את הבוס
שלכם אח"כ, מה אכפת לכם שאני עומדת על הרגליים מהבוקר רק כדי
שתהיו מאושרים, תלכו כבר, נמאס לי לראות את הפרצוף המתנשא שלכם
מולי.

"תודה, היה נחמד מאוד וטעים, להתראות"

תודה לאל, אפשר לנוח קצת,
מה זה, עוד פעם לא השאירו טיפ?

"אני מתפטרת"