ליידי וולף / נר זיכרון |
אני מפסלת את עצמי אליך
רגליים, בטן, חזה, פנים.
עד שלא נותר ממני זכר
ואז נמסה
לשלולית שעווה מותכת
ומאבדת צורה.
ועכשיו שנינו מתים.
מכינת רבין, אורנים
19/06/2003
http://stage.co.il/Stories/537258290
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|