New Stage - Go To Main Page


שכבתי על המיטה של אחותי והסתכלתי במגזינים שלה לנשים. היא
נכנסה לחדר והתיישבה לידי. השיער שלה היה רטוב והדיף ריח של
שמפו. היא הוציאה מברשת מהמגירה והתחילה להבריש אותו. הצבעתי
על אחת הדוגמניות שבעיתון ושאלתי אם היא חושבת שהיא יפה. היה
לה שיער אדום אבל היא לא הייתה ג'ינג'ית והיא דגמנה בגדי סתיו
בגוונים של שלכת. אני חשבתי שהיא יפה ואחותי נטתה להסכים. "זאת
אחות של אחד מהכיתה שלי" אמרתי. היא סובבה את העיתון אליה
ונשענה קדימה להסתכל טוב על הפנים שלה. היא פלטה "אם אתה אומר"
וחזרה לשיער שלה. "של אריאל, אני חושב שאת מכירה אותו. ביקר
אצלי פעם, חייכן כזה". "אה, הוא?" וחזרה להסתכל בעיתון. "לא
דומים". "הוא נראה כמו אבא שלהם והיא כמו האימא" הסברתי.
נשענתי על הגב והסתכלתי על הפוסטר של בת הים הקטנה שעל הקיר.
נראה לי מוזר שלבחורה בת עשרים ושתים יהיה פוסטר של
סרט-וולט-דיסני על הקיר. "בן אדם מיוחד, האריאל הזה. הוא כל
הזמן מחייך" התחלתי. "שמתי לב" היא הניחה את המברשת על השידה
והרימה את כפות רגליה למיטה והסתכלה עליהן. "פעם שאלתי אותו מה
הקטע של החיוך, אז הוא הסביר שזו מין פילוסופית חיים שלו, את
שומעת?" אבל היא לא הייתה כל כך מרוכזת בי. היא רכנה לכפות
הרגליים שלה במאמצים וכאבי איוב, הריחה, והרימה את הראש בחיוך
של ניצחון. המשכתי "לבן- אדם אין חרטות. אף פעם. הוא לא מצטער
על כלום". "נו, והוא צם ביום כיפור?" היא שאלה ושלחה יד
למגירה. היא פשפשה קצת והוציא לק. "לא, אין לו בשביל מה. האמת,
הוא בסך הכל נחמד כך שאין לו על מה לבקש סליחה" התגלגלתי לצד
והסתכלתי על אחותי בפוזה המטופשת שלה, דוחפת ניירות בין
האצבעות. "היה לנו מבחן לפני איזה שבוע ככה והבן אדם יוצא
מחייך, שאלתי אותו איך הלך, והוא מאושר מספר שהוא נכשל כי הוא
לא למד יום קודם". אחותי עצרה ונעצה בי מבט תחקרני כזה "נו,
והוא לא מצטער שהוא לא למד?". המשכתי לדפדף בגיליון "וזה יעזור
לו שהוא יצטער?". "לא, אבל הוא יוכל ללמוד למבחן הבא". היא
החליפה רגל.
"השאלה הבסיסית הזאת של 'מה היה קורה אילו' לא קיימת אצלו. זה
מאד חכם, כשחושבים על זה". "היית מעדיף להיות הוא?" היא שאלה
בלי להסתכל. "אני חושב שכן". היא החזירה את הלק למגירה וענתה
לי "אז אני אגיד לך מה דעתי; לדעתי הוא סתם אפאתי  מטומטם ואתה
בחיים לא תהיה הוא, בעיקר כשאתה חושב 'מה היה קורה אילו' היית
הוא". היא יצאה מהחדר ואני נשארתי להסתכל במגזינים, חושב מה
היה קורה אילו הייתה לי אחות כמו של אריאל.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/5/01 17:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עודד שרון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה