אני שומע דפיקה על הדלת.
מי זה יכול להיות? אני לא מצפה לאף אחד...
רגע... זה בטח סטינקי שהתקשר לפני חצי שעה בערך וניתק אחרי 2
צלצולים. אני אלך להסתכל בחור הצצה. כן. זה הוא. מה הוא עושה
פה? למה הוא הגיע עכשיו? ועוד בלי להגיד לי שהוא בא. הוא פשוט
הניח שאני בבית ואני פנוי לארח אותו. לא רציתי שהוא יבוא לפה.
רציתי להיות לבד היום, קצת שקט, קצת שלווה. אבל לסטינקי היו
תוכניות אחרות. הוא החליט שהוא מגיע לפה ואני אאכיל אותו ואשקה
אותו. הוא גם עשה את זה אתמול ואיתו הגיע גם ג'וני. אבל ג'וני
לא כזה, ג'וני לא בא לאכול. סטינקי כן. הוא אפילו אמר לי את
זה.
יכולתי כמובן להתעלם מהדפיקה שלו על הדלת. לא היו יותר מדי
אורות דולקים בבית, הוא יכול לחשוב שאני לא נמצא או משהו כזה.
אבל, החלטתי לראות מה הוא רוצה, זה יכול להיות משהו חשוב, אולי
הוא צריך אותי למשהו.
פתחתי את הדלת. הוא מלמל משהו ונכנס. לא ממש הבנתי מה הוא
אומר. אבל זה לא בעצם משנה, כי זה לא היה חשוב. ישבתי איתו
בסלון והקשבתי לשטויות שלו. חזרתי לעיסוקיי במחשב אחרי כמה
דקות. הוא הפריע לי באמצע משהו. חזרתי לזה והוא בא והתיישב
לידי. הוא התחיל לזיין לי את השכל על משהו והתנהג כמו ילד קטן.
אני שונא שאנשים עושים את זה. הייתי סבלני והמשכתי להתעסק
בשלי, ממלמל לו בחזרה. עוד דפיקה נשמעה על הדלת.
הפעם הדפיקה הייתה חלשה יותר. מי זה הפעם? סטינקי הזמין עוד
אנשים, בלי להגיד לי?
זה היה ג'וני. הוא בא עם סטינקי ושניהם התיישבו לידי. שניהם
חברים טובים שלי. אבל מדי פעם הם יכולים לעצבן ממש. אני לא
אוהב הפתעות. לא אוהב שמתפרצים אלי הביתה כשאני לא מעוניין
בחברה. אבל הם באו.
עברנו לסלון אחרי כמה דקות. סטינקי החליט שהוא רעב. אחרי הכל,
בגלל זה הוא פה...
הוא הצליח לשכנע את ג'וני להתקשר בשבילו ולהזמין סנדביץ'.
ג'וני כמובן עשה את זה. ג'וני הוא חבר טוב, נאמן. אבל לפעמים,
הוא פשוט נהיה משרת. ממש ככה. הוא לא אוהב להתווכח, בניגוד
לסטינקי. אין לו דעה משלו בדרך כלל, והוא הולך עם הזרם. הוא
קורא לזה התאמה וזרימה. אני קורא לזה רכיכות. ברגע שזה עובר
גבולות מסוימים, זה נהיה מגעיל ממש. ג'וני התקשר למשלוח והזמין
לסטינקי אוכל. סטינקי שאל אותי בשלב מסוים כמה כסף יש לי פה.
נדלקה לי נורה אדומה. למה הוא שואל את זה? בטח כי אין לו כסף
פה. עכשיו כשאני חושב על זה, הוא אפילו לא הגיע לפה ברגל,
אפילו שהוא גר 5 דקות ממני בהליכה. סבא שלו הסיע אותו. למסעדה
שהלכנו מוקדם יותר באותו יום הוא לא הלך בטענה שהוא הולך לסבא
שלו וגם כי אין לו כסף. אם אין לו כסף, אז למה הוא מזמין? אני
יכול להכין לו משהו או לחמם משהו מהמקרר, אבל שנינו ידענו שלא
ממש הייתי מאושר מזה. אבל הייתי עושה את זה בכל זאת. אמרתי לו
שיש לי קצת כסף אבל אני צריך אותו לנסיעה מחר. הוא התחיל למלמל
דברים שוב ולצעוק. ככה זה כשאתה מפונק...
היינו בסלון ואחרי חצי שעה המשלוח הגיע. סטינקי רץ לדלת ושילם
לשליח, עם הכסף שלי. הוא לקח אותו ישירות מהארנק שלי, בלי
שראיתי אפילו. אני לא אוהב שנכנסים לי ככה לכיס. ארבעים שקל
הוא לקח לי. אני רשמית מימנתי לו את הארוחה. הוא הזמין שני
סנדביצ'ים במקום אחד. התקשורת בינו ובין ג'וני לא ממש טובה,
אפילו לא בשביל להזמין סנדביץ' אחד בטלפון. הוא אוכל את
הסנדביצ'ים שלו בפינת אוכל. אני וג'וני יושבים בסלון ובוהים
בטלוויזיה. סטינקי מסיים לאכול, ובא לשבת איתנו. מעבירים
ערוצים בלי סוף, סטינקי רוצה לראות משחק כדורגל. אני לא אוהב
כדורגל, ובטח שאין לי רצון לראות משחק עכשיו כששניהם יושבים פה
בבית שלי. והם חברים שלי, חברים טובים.
המשכתי להעביר תחנות עד שמצאנו משהו מוסכם. סטינקי שואל אותי
שאלות. הוא תמיד שואל אותי, דברים באקטואליה, דברים של ידע
כללי. אבל הוא לא שואל בשביל הכיף, הוא רוצה לראות אם אני
מסוגל לענות על השאלות שלו. הוא בוחן אותי. למה הוא עושה את
זה? מה הוא מנסה להראות? שאין לי ידע באקטואליה, או אולי שאני
לא חכם מספיק? אני יודע שאני לא טיפש, וכן, אין לי את כל הידע
האקטואלי, הרוב אפילו לא מעניין אותי בכלל, אבל אני יודע, אני
קורא עיתון, אני מקשיב לחדשות. יש אפילו סיכוי מאוד גבוה שאני
יודע יותר ממנו באקטואליה ובידע כללי. אבל הוא מחליט לבחון
אותי. בינתיים עניתי על כל השאלות שלו בהצלחה, הם היו שאלות
ממש טיפשיות. אני זוכר פעם שהוא שאל אותי כמה הרוגים היו
בפיגוע מסוים. לא פיגוע מיוחד, פיגוע שגרתי. אני ממש התעצבנתי
באותו רגע. איזה חוצפה יש לו! לבחון אותי? למה, מי הוא? מה אני
חייב לו?
כשהוא הבין שאני יודע את התשובות לשאלות שלו הוא ויתר. בטח אני
אשמע עוד שאלה מחר...
עברנו לדבר על מוזיקה. ישראלית. אני לא חובב גדול של מוזיקה
ישראלית. זה לא הטעם שלי. סטינקי וג'וני אוהבים מוזיקה ישראלית
ושניהם יודעים טוב מאוד שאני לא מתמצא בכלל בנושא הזה. אז הם
מתנפלים עלי בשאלות על המוזיקה. אין לי מושג. אני לא יודע את
זה. אני לא רוצה לדעת את זה. למה אתם טורחים בכלל לשאול אותי?
בכלל, הנושא הזה הפך לדבר קבוע בשיחות שלנו, הם כן, אני לא,
אני כבר ממש נהיה מתוסכל מכל החרא הזה. והם חברים שלי.
אחרי כמה זמן הם הלכו.
נשמתי לרווחה.
זהו, עכשיו אני יכול להירגע.
עכשיו אני חופשי.