שמש עקרה שורפת חומר,
מכלה שאריות של מציאות שעבר זמנן,
מחרבת חומותיי, מפשיטה אותי
ומעמתת אותי עם עצמי,
עירומה מתמיד.

השמיים בהירים מאי פעם
התכלת האינסופית לבנה כמעט
מזמינה אותי לשייט בתחומיה
להישאב לריק הפלאי הזה.

ורק עננה קטנטנה,
נכנסת לתחום הראייה שלי,
משנה דמותה
ובעצם קיומה מבשרת לי -


עוד מעט אולי יירד הגשם.









31.1.2004