הריח... אותו הריח הזה של מסדרונות ארוכים מלאי חלוקים
לבנים...
והייתי עירנית הפעם, לא מטושטשת ולא מחוברת לבקבוק עם קש.
אם מישהו היה אומר לי פעם שאמצא את עצמי על סף שטיפת קיבה
הייתי מתפוצצת לו בפרצוף.
צוחקת, נחנקת ואולי אפילו קצת כועסת.
אבל פתאום, כשנהייתי ילדה גדולה, גיליתי שאני לא יודעת להתמודד
עם כלום, בעיקר לא עם לחץ.
אבל אני יודעת כבר להתמודד עם בתי חולים, את זה כבר למדתי אחרי
כל מיני החלטות ומעשים שעשיתי.
ושוב הריח הזה של תרופות ומחלות ואנשים שמיללים מעבר לווילון.

לאן הלכת לאיבוד ילדה?.... לאן?....  ומתי תחזרי?

לוקחת חופש מלחשוב, והראש ממשיך בסחרור הזה שלו, מערבולות של
מחשבות.
ב ו ר ד ר ל י י ן
ומה זה אומר עלי???
אני ילדה קטנה ואובדת, מחפשת מקלט ולא מוצאת...... באנגלית זה
נשמע יותר טוב.
איך מעבירים למילים בלבול? גלבקמכג לצחיחוכב = ככה זה נראה.
יש לי סינית בראש ואני לא מבינה מילה. סינית בלב.
ויש לי נטייה עצומה להרס עצמי, ולקלקל לעצמי כל מה שחשוב לי.

והריח הזה.... הריח הזה הרגיש כמו גלגל הצלה , כמה אבסורדי.
אני ממשיכה להסחף מטה על המדרון של דני, וכל כך רוצה לומר הכל
ולא יודעת איך כי הכל סינית.
דניאל שר ברקע על "בוקר לבן", והבקרים שלי הם כמו מערבולת בכל
צבעי הקשת, או בשום צבע.

אמא אמרה אתמול שהיא חשבה שאני הכי חזקה בבית.
אבא אמר אתמול שאני מבזבזת את החיים שלי בגלל כל האישפוזים.
ואני אמרתי שאני בסך הכל רוצה להרגיש, על אמת.

רוץ פורסט.... רוץ!
אל ההרים המושלגים, אל החלומות, אל מעבר לבינוניות, אל העולם
האמיתי.
תהיה חזק פורסט!
ואל תיפול בדרך כי אין איך לקום

מי שנופל, אבוד.