אמא
הצילי את אהובי
הוא שוקע לאט
וכואב לו
כסי גם אותו
בשמיכת ילדותי
ונשקי את ליבו
הדועך.

לו היית נותן לי
לא הייתי מסתכלת בו-
רק הייתי מאחה
כל סדק בפורצלן ההדור
הייתי לוטפת
כל פינה משוננת
מנקה את דמי
בכפפות של משי
והכד שלך
היה יפה כמו פעם.

אתה אומר
שאני כותבת כמו מלאך
שרה כמו סירנה
הולכת כמו אלה
ומדברת כמו השטן
עוטפת מילים
בקצת ארס
מלפפת חוטים
של רוש
כדי שלא להכאיב-
היופי הזה
משתקף בעינך.

היום בו אבין
כיצד יכול פלאי כמוך
להישבות בי
כשבחוץ אורבות
הרבה יותר
יהיה היום
בו תמות אהבתי.

היום בו תמות אהבתי
יהיה היום
בו אלה מערוץ שמונה
ירקדו על קברי-
"אהבה היא
גיבוב של הורמונים
שמופרשים מבלוטות במוח"
ודמעות
הן קצת מים
שניתזים בראנדומליות חולנית
מנקבים קטנים
בזווית העין
ניטחים על פני כר
שהוא בעצם
פיסות כותנה ארוגות
מפוטמות באווז
שהיה פעם עוף
ובעצם
הוא מת.

לו רק היית מפסיק לבכות
הייתי קוטפת לך
את פרי הדעת-
אל תחדל מלבכות לעולם
כאב של תמימות הוא פיוט.

בלע גאוותך
תן לי להעביר
אצבע רוטטת
על כל גיד ושריר
תן לי לשיר
אותך
בכמיהה
לתווים.

הילות
הן מים
הן חיוך של תינוק
הילות
הן כמו אהבות ראשונות
אכזבות ראשונות
ותקווה לזריחה
ההילה שלך
היא אתה.