רועי ישב תחת הפרגולה ואכל ענבים של סוף עונה.
רועי הוא קבלן בניין שפעם היה בונה שכונות קוטג'ים בפרברים
סבירים והיום אחרי שלוש שנות מיתון מוכן להרחיב סאלון או לסגור
מירפסת.

עופרה אשתו ישבה לידו שולה באצבעות שמנמנות פיסטוקים מצינצנת
ריבה עם שאריות של תוית סביבה.
עופרה היא אדריכלית  שפעם היתה מתכננת דברים מעניינים שרועי
היה בונה אח"כ והיום היא מאכרית בכל מיני ועדות משנה בפרברים
ירודים.

עוזי מכיר אותם שנים, פעם כמעט קנו ממנו מגרש, פעם שכר את
שירותיה להכין עבורו תוכניות, היו קופצים מדי פעם כשהיו בסביבה
לעסק שלו,שותים קפה ומקשקשים על הישוב, השחיתויות והתככים
והולכים הלאה.

פעם עוזי הזכיר איזה מגרש שיום אחד יבנה עליו בית, קישקשו
והלכו, פעם הזכירו יאכטה שבבוא היום ירימו עוגן ויצאו על
סיפונה למסע, בלי מועד חזרה, אח"כ כבר היה מאוחר והם פרשו.

כשעוזי החליט לבנות, הרים טלפון לעופרה, פגישה, פרוגרמה,
סקיצות, רועי עזר המון, דילג מיכשולים, הזיז עניינים, כל פעם
עידכן, עופרה כבר הגיעה למודל ותוכניות להגשה, היו נפגשים
במשרד שלה מתחת לבית, כשהגישו הצעת מחיר לבניה עברו למירפסת,
הפרגולה היתה נמוכה מדי, אבל היה מותר לעשן.

כשהתקרבה החתימה היו במירפסת בורקסים וסודה.
בחתימה הם באו לבית של  עוזי ושתו שנאפס מילון וגם קיבלו
מאה אלף ש"ח בצ'ק לערב ראש השנה, שחל יומיים אח"כ.
"יומיים יספיקו להיתר, נספיק לקנות ברזלים ולהתחיל בסוכות".
יומיים לא הספיקו, עבר סוכות, טלפון, "שולח אגרה לתשלום, עשרה
ימים גג, עולים על השטח".
"רועי בדרך לוועדה חייבת לעדכן אותו, אתקשר עוד רגע", "עדכנו
אותי מה נגמר ", "אין בעיה" עד ראשון שני הכל סגור.

יום חמישי שש בערב, לא התקשרו לעדכן, עוזי מתקשר לרועי לנייד,
מענה  קולי, מצלצל לביתם, מענה קולי, מחייג לנייד של עופרה,
מענה קולי.

באופק נבלעת  יאכטה בחשיכה.