ומן החשיכה פרצתי, עם מפרשי הלב שבתוכי, נחנקתי- עשן אפף את
מזדרונות גרוני, נפלתי.
טיפות נוטפות על ראשי, נלחם בעיניי על מנת לפקוח את שארית
מבטי, פוקח אט אט, מנסה שלא להסתנוור, נלחם בקרני השמש של
הלילה, נקבר בערמות של חול ים כסוף, מחפש את עצמי- קורא לי -
ואין עונה.

היכן אני? האם זה עוד חלום שנרדף מתוך אגמי דימיוני?


לא יכולתי שלא לשמוע לקריאתך, חסרת אונים היית, קריאת מצוקה
אחרונה לפני שאת חובטת באדמת עולמי, נופלת כה רחוק ממני.
ניסיתי, אני ניסיתי, לא! לא יכולתי.

לאן את הולכת? תחזרי?

לא זה בסדר, תלכי! לא שאני זקוק לך, למבטך, לידיך המלטפות,
לשפתייך הרכות, תלכי!
ואני מקווה שיהיה לך קל- בלעדיי, בלי השיחות שלי, שהם החוט
הבלעדי בינך לבין המציאות הזו.
אני לא שכחתי את כל הרגעים, כל השתיקות, וכמה שניסית להגיד לי
שאת אוהבת אותי, כמה ניסית!!!, לא חבל? כך לזרוק עולם? כך לרדת
לתימיון? מדוע?
קשה לך יקירה? האם זה משהו שעשיתי? האם לא ראיתי אותך בוכה?
אמרת שזו סתם דמעה, לא מתוך ברירה- סתם דמעה של אושר.
האם את מאושרת? האם באמת כל כך טוב לך? אני מכיר אותך, לא
תוכלי לשקר, אני יודע שאת ושקרים לא מסתדרים כל כך טוב, אני
יודע שלא תוכלי לברוח מהאמת, לברוח ממני.
איך פלשת אל תוכי, אל בורות ליבי, שחפרת שם, שלקחת איתך כל
נשימה טובה, כל שתיקה ארוכה, כל רגע קסום, כל צעקה, כל
רגע.......דיייי!!! איני יכול לשאת בזה עוד, אמרת שאת הולכת,
שלום, ואם תחזרי, ואם תיזכרי, אני כבר אשכח, מצטער.

זהו? נגמר? לא! לא! זו רק ההתחלה, אתם באמת חושבים שאשתוק? מי
אתם? מתפרסים על מפתני חלוני, על צידי חלומותי, על קודקודי
מוחי, עוצרים בי מלפרוץ, לנסוק גבוה אל השמים, מי אתם?

יכול להיות שאני רק מדמיין? האם הכל בדימיון? איך זה שכואב לי?
איך זה שאותה ההרגשה מלווה אותי בכל שניה ושניה מחיי? אני יודע
שזה אמיתי, עכשיו הכל נדם, עכשיו האמת כבר רצה ביני לבין
הבושה- הבושה שלכם, ידעתם זאת, היה לכם קשה לומר. מצטער,
ובעצם, לא!, אין בי את החמלה לבקש סליחה, ואין בי את הכוח
לסלוח.
איני מצטער, משלים אני עם כל הכאב שבי.

עוד הלילה זה יקרה, עוד הלילה זה יגמר, היום אני אשים את הסוף,
אני אעמוד מולך- אלוהים- אני אעמוד פה, אקרה לך, ואם תענה
אשתוק, ואם תשתוק אצרח עד עמקי נשמתי, להראות שאתה סתם, עוד
מעשה של קנאה ורדיפה של אויר.

הנה!!!! הנה אני!!!!
נו, היכן? היכן? אותה הרוח שמילדות לי אומרים שאם בך אאמין,
יהיה לי טוב, טוב? טוב! מה זה כל הטוב הזה?, ואם לא אאמין? האם
תפסיק בי מלנשום? מי אתה????
אני אומר לך את האמת "אלוהים" עם כל הסיפורים שעלייך שמעתי,
עשית רבות, אז האמינו בך, היום, איפה אתה לעזאזל? איפה????
היום הכי צריכים אותך, עם כל המוות וכל ה...רגע!! אולי זו
המטרה שלך, ליצור עולם משלך, לשחק בו, ואחר ללא כל סיבה לתת לו
להיהרס ככה סתם, כי זה כבר לא מעינינך? איכזבנו אותך? חלש!!!
חלשלוש, ואת קורא לעצמך אלוהים? איני בז לך, אני נותן לך את
הכבוד הראוי לבנאדם, כי אתה מתוכנו, ואני בטוח שגם לך קשה, וגם
אתה נשבר מתישהו, ובמקום להסתתר בתוכינו, הצטרף אלינו, הראה את
עצמך, רק אז אאמין בך.

שאלה של דת? שאלה של אמון? לא. שאלה של ברירה, לחיות, למות,
לשמוח, לבכות- בחירה!, בחירה שלי, שלך, של כולם. להיות יהודי?
יש כאלה, כאלה שכל מקור חייהם הוא ה"קדוש". אין לי בעיה איתם-
הריי איש איש באמונתו יחיה, הם שם- אני כאן, ומכאן לא אזוז,
ללא הבדל דת-גזע-ומין.
אמור לי- אימרו לי- אני רוצה תשובות!!! לא עוד לרוץ בחשיכה, לא
עוד למות באפילה עם ריקבון מתקדם של חוסר אונים, מי אני??? מי?
עוד אחד באגם של חיים, בתוך זרם של אנשים שמטרתם לחיות בכבוד,
לחיות באושר- עושר, ולמות.

שיר הילולה לעצמי שר. שיר לעצמי, להיות חזק, להיות אדיר
גדול!!! אני? מי אני שיגיד לעצמי לעצור, תנו לי סיבה, סיבה!!!
אני יודע שאני לא יכול להשפיע כל כך, אך קולי ישמע ביום מן
הימים, ולא, אני לא רוצה שהוא ישמע לאחר מותי, חשוב לי לראות
את השינוי כל עוד אני חי, כשאמות זה לא יהיה שווה את היזע לכל
מעשיי ומטרותיי לשנות פה משהו.

אתם יודעים, אולי אני נשמע חכם, יכול להיות שאני כזה... אבל
איך זה שאני יודע כל כך הרבה על החיים האלה? מאיפה צצות כל
הדעות האלה.
הראיה קדימה, אל המחר, אל האין סוף- מבחינתי אין סוף, מוות?
לא, לא נראה לי, אני ומוות? מה הקשר? אני לא אמות, אני יהיה פה
כל הזמן, רוחי, גופי, נשמתי, יתלתלו פה במזדרונות העולם הזה,
אני יהיה פה, פה, לא אלך, כאן...
שלום.