|
עצי לובן
עיר בשחור
מסע בין ערביים
עיר עתיקה
קול קורא נושא תפילתו
ואני כאן ועכשיו.
כס פסנתר
ונגינה חרישית של
סב
נושקת אוזנייך
ואני כאן ועכשיו
בעיר בשחור
עצים בלבן
קול קורא
מרחיק תפילתו כה רחוק הוא
הקול
ואני כאן ועכשיו.
גשם שוטף
מודעות משחור
עצים מלבן
העיר באפור
לוגמת מעט
רוויה ונושמת
מתהדקת אחור
|
|
|
התסכול הוא כמו
חבר טוב, תמיד
הוא שם כשצריך
אותו... לפעמים
גם כמו חבר זבל
חרא דרק...כי גם
אז הוא תמיד שם,
בעצם התסכול הוא
ישות עצמאית על
גבול האוטרקיה
(אם לא מעבר
לזה)
ם. ףץךן, מסתכל
ומתסכל מילה
ופרשנותה (טוב
אז לא). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.