אתה יושב ואוכל ספגטי עבים שאתה לא אוהב עם קטשופ אסם בערך
שעתיים אחרי שהיה לך קשר אנושי ראשון מזה הרבה זמן (אשר לא
כולל את אמא שלך) ופתאום המוח שלך התחיל לעבוד אחרי שהוא היה
רדום למשך כמה ימים טובים, והכל מריח לך כמו אבק, הספגטי,
הקטשופ, האוויר, ההליכה של אמא שלך והבושם של החדר שלך. ואתה
שונא את עצמך ואתה לא יודע למה, כי אתה נרקסיסט בנשמתך, יפה
נפש שאוהב את רדיוהד ועדיין חושב שהוא מיוחד, שהוא פנינה יפה
ועדינה כי אתה לא שם זין על בראד פיט אתה רק חולם עליו בלילה,
אבל חס וחלילה לא במובן ההוא, כי היית רוצה להיות כמוהו והיית
רוצה להיות מסוגל להרשות לעצמך לעשות סרטים כאלה, ואתה עוד
הפעם שונא את עצמך כי אנשים לא אוהבים את מה שאתה ואתה חושב,
למה לך לדבר אם אנשים רק קוטלים אותך כל הזמן ואתה אוהב ושונא
את כל העולם באותו זמן חוץ מכמה יוצאי דופן, ואתה תיתן את
החיים שלך בשביל שכל העולם יהיה מאושר במשך חמש דקות, אבל ממש
מאושר, לא סתם. ואתה עוד פעם שונא את עצמך כי אנשים מעריכים
אותך יותר מדי ואתה בסך הכל עוד מספר בסטאטוס קוו שמקשיב
לרדיוהד וכבר לא מאמין שהוא פנינה עדינה ומיוחדת, ואתה קורא
ולומד ומסתכל ושומע את כל מה שאנשים אחרים אומרים ועושים
וחושבים וזה לא פייר כי זה גורם לך לרצות להתפוצץ, ואז אתה
מפסיק לחמש דקות, ונושם, ושותה. ומקנא באנשים, ומריח אבק,
ורוצה אישור, אישור כללי כזה, נחמד, והכל מתחיל מחדש, ואתה
חושב איך תשב ותכתוב את כל מה שעובר, רץ, צורח לך בראש עכשיו
ועל איך שכולם ייחנקו ומיד אחר כך אתה חושב שאתה לא תדפיס את
זה וזה פשוט ייקח קצת ואליום ויירגע ויפסיק לרוץ לשתוק ולעבור
לך בראש, ואתה חושב על איך תנעל את זה בראש וזה סתם יעבור כמו
כל מה שהבעת ואנשים לא יאהבו את זה וכל מה שתרצה לעשות אחר כך
זה לשתות ולעשן לשתות הרבה וסתם לומר שטויות, ואתה אפילו כבר
לא משתמש במילים שלך יותר כי אתה לא יכול להגיד שום דבר שלא
חשבת עליו קודם, וכל האנשים שחושבים שיש להם זכות לתקוע עליך
מספר משגעים לך את השכל וכל מה שהיית רוצה זה לשתות ולהזריק
ולדבר עם כל אחד מהם בארבע עיניים או חמש או שש, תלוי בכמה
תשתה לפני זה, ויש לך זיעה קרה כי כרגע התעוררת מסיוט באמצע
הלילה וחשבת שאתה נופל, ואתה חוזר לישון, להיות עוד דבר
סטריאוטיפי, שקט ונחמד שחלק מעריכים אותו יותר מדי והשאר לא
שמים עליו זין, ואנשים כמו בראד פיט שאתה שונא ואז אתה רק שותה
יותר כי אתה עדיין לא בן שמונה עשרה ואתה לא יודע איך תשרוד
חמש דקות בצבא לפני שתלך ותהפוך להיפי מזדיין, ואין לך מוזה
ואין לך מוח כי אתה מעדיף למחוק אותו עם אקסטזי, כי במילא מה
שתכתוב לא יהיה שווה חצי מבט. ואז זה מפסיק לרוץ ולצרוח, וזה
הולך לישון וריח האבק משתלט עליך שוב ואתה יושב במטבח ואוכל
וופלים של עלית שהם בעצם חיקוי נחמד של וופלים של לואקר.