זה יהרוג אותו. ידעה. זה יקרע את קרביו בתוכו. יעוור, ישתק
אותו. הוא לא יהיה מסוגל לשתות כלום. בטח שלא לאכול. הוא ייקח
לעצמו כוס מים ולא יצליח לגמור אותה יום ולילה שלמים. הוא לא
יישן. והיא יודעת את כל זה. יודעת גם שלא תוכל להתחרט על זה.
כלום לא ישנה את זה. הכוויות שזה יותיר בו לא יתנוהו לשכוח.
צלקות עמוקות מחרבות ישארו בו. הוא כל כך אוהב אותה. כל כך
מתגעגע. רק להרגיש אותה כבר. לחבק אותה חזק כשיד אחת אוחזת,
לופתת את צווארה באצבעותיו הכהות, הגדולות, ויד שניה כרורכה
סביב מותניה, מותאמת בדיוק לצורת גופה. והוא ייתענה בייסורים,
ייתרוקן מעצמו, ויימלא יאוש עמום.
והיא, יודעת כל זאת, ומה תעשה?