אני יושבת, מהרהרת
רוצה לצרוח אבל כלום לא יוצא
ליבי שבת, לא מרגישה כלום
אולי כאב קטן שחודר בכח.
מנסה להתמודד אך מסתייגת.
רוצה להסתתר
שלא ייראו כלום, שלא יגידו כלום.
רוצה לברוח מהמציאות אבל זה קשה.
הגעתי לנקודת התחלה טובה ונתקעתי
שומעת אותם מדברים ולוחשים
אוטמת אוזניים, עוצמת עיניים
וריק מבפנים, ריק מבפנים.
הכל שבור ורצוץ,
והם מתפלאים...
כואבת את כאבי והם לא שומעים אותי
צורחת בלב והם לא מתייחסים.
רוצה לעוף הרחק מכאן
רוצה לצעוק
כמה אפשר?!
וגופי כואב,
כואב את כאבי הפנימי
והם לא שומעים.