לאחר שנודע לו על הבגידה

כיצד הרצון הכובש, מאיים להכניע את החשדות, שצצו מאמצעו של
סימן שאלה בצורת סימן קריאה זונח?
וכיצד מזניח? הלא עברו אינו דבר פרט לזיכרונות מרים, עטופים
בקליפה המרה של הבדידות.
כיצד בדידות, כששמץ האמת מונח על קטיפת צמרת, שיצרה לה האשליה
בתוך סליל דמיוני מוכר?
וכיצד מכיר את העלם, המסתגר והולך לבת הקול, המתגרה בגורל האין
סוף? אך נצח לא לעד ישמח
כיצד ישמח יין לבב אנוש, כשחסרון הסרנדה המתקוממת לעברו, פוגע
בו כסלע בנמלה חסרת ישע?
וכיצד יושיע את אהוביו, כשכל אשר יומלץ יעלם לתהום שחורה, שדבר
מעולם לא שב ממנה בשלמותו?
כיצד שלמות, כשהלולאה המצדיקה, בוערת בקרבי וסבל לא הוחש
מהרדמות הזן המחוספס והדוקר?
וכיצד דוקר? אם פרוותו חלקה, כפרוות ארנב טהור בשיא חירותו,
הנעלמת אט באופק
כיצד אופק, כשלגוון שמימי הוסיפו עוד בליטה צמוקה, שברגע
השמידה את מרד הרצון?
וכיצד הרצון הכובש, מעיז לאיים, שיכניע את חשדותינו האחרונים,
עקב סימן שאלה מפוקפק, שאינו סבור עוד מהו מקורו.
הלא, סבור אני מהו מקורו. מקורו בגידה, בגידה חסרת תועלת שהפרה
את הטוב, בדגם זערורי מתבלט בחמדתו לעוד. עוד יוצרך, כאשר
תימוג ההשפעה, אשר קרבה את הגלים בקצף ים מוכר והתנפצו לעבר
הרחוק. לבטח התגלה המסר ותוצרך דרגת הרוע, שכן הטוב הופר ע"י
בגידה חסרת תועלת.