עכשיו הכל נגמר, לא זוכרים אותך יותר,
אתה אולי נבלע בין אלף פרצופים.
עכשיו הכל נסגר, לא צוחקים איתך יותר
והים המשוגע מפזר את הדפים.
של שיר שכתבת אתמול
על חיים כל כך יפים, על שנאה ואהבה.
וכבר עברו השנים מילדות שמתרחקת,
כמו תקווה וזיכרון ואמא שצוחקת בחלום.
עכשיו הכל נגמר, אין נסים ונפלאות,
ברגעים הכי רכים אפשר למצוא כמה תשובות.
עכשיו אני ואת מנסים קצת לאהוב
ואוספים את השברים....
כמה אפשר לחכות...
לחיים יותר טובים, לעולם של אהבה
(אני אוהב אותך נורא),
להיות ביחד מבלי לחשוב מה יקרה.
אחרי הכל... האם נחזור שוב לאהוב?! |
