[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








באביב 2008 נחתם הסכם השלום בין ישראל לפלשתינאים. על מדשאת
הבית הלבן לחצו ידיים נשיא ארצות הברית, ראש ממשלת ישראל וראש
הרשות הפלשתינאית, שמאותו יום הפך לראש ממשלת המדינה
הפלשתינאית, היא מדינת פלשתין. ברקע, כאילו נדחף לתמונה, עמד
השר לפיתוח אזורי באזור רמות מנשה, מר שמעון פרס.



תהליך פינוי ההתנחלויות ארך כחמישה חודשים. ארבעה חודשים עברו
עד שנרשם השוטר ההרוג הראשון במאבק הסוער נגד פינוי המאחזים,
ובדיוק עוד חודש שבו קופלו בשקט מופתי גם כל התנחלויות הקבע,
תחת גל עצום של עוינות וכעס ציבורי. כוחות צה"ל נסוגו משטחי
המדינה הפלשתינאית וחומה הוקמה לאורך הגבול. בהסכמי השלום
הוחלט על הפרדה מוחלטת. חומת בטון בגובה שמונה מטרים נפרשה על
פני מאות קילומטרים לאורך הקו הירוק ורצועת הביטחון בבקעה,
ולאורכה נבנו גדרות תיל נוספות, תעלות למניעת מעבר כלי רכב,
וחיישנים לזיהוי תנועה. כוחות צה"ל והמשטרה הפלשתינאית הציבו
מגדלי תצפית וסיורים, כל אחד בצד הגדר שלו, ואין יוצא ואין בא,
ואי אפשר לדעת אם החומה סוגרת את הישראלים בחוץ או את
הפלשתינאים בפנים.

מהצד הפלשתינאי כוסתה החומה בציורי הנוף שמעבר, הנגב, שפלת
החוף, הכרמל והגליל, והפלשתינאים היו באים בימי שישי וראשון
ובחגים, ומביטים בחומה, ורואים את צריחי המסגדים והכנסיות
והבתים של רמלה ויפו ולוד חיפה ונצרת וטבריה, ואת השדות ואת
הכפרים שכבר לא קיימים יותר, וזוכרים, ומתגעגעים, ובוכים. גם
מהצד הישראלי כוסתה החומה בציורי הנוף שמעבר, גבעות השומרון,
הרי יהודה, והדיונות של חוף עזה, והישראלים היו מגיעים בשבתות
ובחגים, ומביטים בחומה, ורואים את בתי הכנסת , קברי הצדיקים
והבתים של חברון, ובית לחם ושכם, ואת מעלה אדומים ושילה ויצהר
ותפוח ונצרים ואלון מורה, ואת הגבעות ואת הישובים שכבר לא
קיימים יותר, וזכרים ומתגעגעים, ובוכים. "הראיתיך בעיניך ושמה
לא תעבור".

מידי פעם הייתה משפחה ערבית ממדינת ישראל מתפנה מעיסוקיה,
ומתאספת, ולובשת בגדי חג, ונוסעת אל החומה. וקרובי המשפחה
מהמדינה הפלשתינאית היו מתפנים מעיסוקיהם, ומתאספים, ולובשים
בגדי חג, ובאים אל החומה מצידה השני, ושם היו שני הצדדים
מדברים בינהם בטלפונים סלולריים, ומספרים זה לזה על חתונות ועל
מיתות ועל לידות, ומרגישים קרוב, ומרגישים רחוק.

והחיילים והשוטרים שבמגדלי השמירה היו מנופפים אחד לשני לשלום,
ומשקיפים אל הצד השני, ומשתעממים, כי ככה זה בשמירות, ותשקוט
הארץ הרבה שנים.



ואולי,
ואולי יום אחד יגיעו אנשים טובים משני צדי החומה, ובפטישים
ובאיזמלים ינפצו אותה, כי הם מוכנים גם לחיות ביחד עם הצד השני
בשביל הארץ הזאת.
ואולי עוד קודם לכן יבואו אנשים טובים משני הצדדים וימנעו את
בניית החומה, כי הם מוכנים גם לחיות עם הארץ הזאת בשביל האנשים
האלה.

ואנחנו האנשים הטובים האלו, וככל שנקדים לבוא כך ייטב, כי ככל
שנתעכב ישפכו עוד דם ודמעות, וככל שנקדים נוכל לקטוף יותר
פרחים לקישוט ופחות לזרי זיכרון, והרי כל המציל נפש אחת, כאילו
הציל עולם ומלואו.

אז בואי נקנה רק תותים...

כל קשר בין החומה לגדר ההפרדה מקרי בהחלט. אין שום סיכוי
שהשקר שנקרא גדר ההפרדה יביא לנו שקט.

מוקדש לכל האנשים הטובים שכבר איתנו ולאלה שעוד יגיעו







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה לא לחם,
זה סלוגן!

(ארגנטינאי
בקריזה)


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/7/03 16:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבשלום בן-צבי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה