שש וחצי. השעון מצלצל כבר רבע שעה. החלטתי להקים את עצמי
מהמיטה המחורבנת הזאת שכבר משתיים בצהרים אני שוכבת בה כמו
איזה נכה קהת חושים ולא מצליחה להירדם. איזה חוסר אונים זה לא
להצליח לישון, אני מעדיפה הכל רק לא זה. בזמן האחרון זה קורה
לי יותר מידי. אני נכנסת למיטה מלאת עזוז וחדוות שינה, ופתאום
באה לי איזה מחשבה מאפנה, עליו ועל זה או סתם על מה שאימא שלי
אמרה לי ובאנג! עפה לה השינה לקיבינימט. זה אשכרה מצב הזוי,
פסיכדלי כמעט, לא להירדם, אני מתכוונת. מצב תודעתי מופרע. אני
קוראת לזה המצב השלישי (אני יודעת שזה לא כינוי כל כך מקורי).
לפעמים אני חושבת שאני מתחילה להתמכר למצב הזה ואני בעצם גורמת
לעצמי לא להירדם.
אני צריכה לקום בדחיפות, בשמונה יש לי תור למלכה. מלכה היא
הפסיכולוגית שלי. אנ'לא סובלת אותה, אבל אני לא יכולה להפסיק.
כבר שלוש שנים אני בטיפול אצלה, הגעתי אליה אחרי האשפוז האחרון
שלי. אני מה שנקרא א"א, יענו אנורקסית אנונימית. כשאני אומרת
את זה למלכה, היא לא צוחקת או משהו, ורק אומרת שאם זה נוח לי
אז שאני יקרא לזה איך שאני רוצה. רוב הזמן אני לא אנורקסית,
אלא רק שומרת כפייתית על המשקל, אבל מודה, מידי זמן יש לי
התקפים. בעצם, זאת הסיבה שאני ממשיכה ללכת למלכה הזאתי, כי איך
שזה מתחיל מלכה תכף עולה עלי. מלכה אומרת שכל האנורקסיה שלי
היא בגלל שאני חולת שליטה. בחיי, ככה היא אמרה. כנרשזה נכון כי
המלכה הזאת היא מומחית להפרעות אכילה. זה התחיל אצלי כמה
חודשים אחרי שעשיתי הפלה וגידי עזב אותי. פתאום נהייתי נורא
לחוצה מכל הקטע הזה של האוכל. התחלתי לספור קלוריות, להחביא
אוכל בארון (זה היה כשעוד גרתי עם אימא שלי), ובסוף גם להקיא,
אחר כך גם אשפזו אותי אבל זה כבר לא כל כך מעניין.
וואי, שבע ועשרים ועוד לא יצאתי מהבית. מלכה תחנוק אותי אם אני
יאחר לה. היא מסוגלת גם לא לקבל אותי, היא לא כל כך נורמלית
המלכה הזאת. אני חושבת שלה בעצמה לא יזיק איזה טיפול. היא גם
בקושי הסכימה לקבל אותי, כי זה לא התור שלי היום בכלל. אתמול
התקשרתי להתחנן שתפנה לי מקום להיום. אמרתי לה מלכה פליז זה
באמת נורא חשוב, אני מתחננת. אבל כלום. המלכה הזאת יש לה
עקרונות כאלה, אם זה לא התור שלך תמות והיא לא תקבל אותך. יש
עוד כמה אנשים בעולם חוץ ממך, תחכי יומיים, כלום לא יקרה לך.
נו מלכה, פעם אחת, אל תהיי כזאת. בסוף היא הסכימה, נו מה, בסך
הכל היא לא אישה רעה.
שבע ארבעים וחמש. נראה לי שאני כבר לא ילך היום למלכה. במילא
אני יאחר והיא תצעק עלי וחוצמזה גם אין לי באמת שום דבר חשוב
להגיד לה. הנה, שמשון החתול שלי בא אלי להתפנק. מה אני בכלל
צריכה לצאת מהבית עכשיו. נראה לי שאני אלך לישון.