פראיירית שכמותי, אני מחכה לגל הבא.
מעולם לא הגיע, מעולם לא נגע.
אך לעולם לא אזוז, לא אלך מהחוף,
כי רסיסיו, קלו וריחו ממלאים אותי לבסוף.
כשהגל נראה, ורסיסיו נוגעים,
וקולו מגיע נושק לריחו הנעים,
אז אדמיין במוחי את התערבבותי עם הגל,
את הפוטנציאל,
שבלעוף איתו אל-על.
אך הגל- לא איכפת לו, טוב לו בים,
ושואף הוא להגיע לחוף של כולם.
ויתרחק הוא, רחוק ממבט עיניי,
סיפקתי לו קהל, טוב היה לו איתי.
כשיצטרך אותי שוב ישוב מחופים אחרים,
לא בכוונה לפגוע בי או להרשים,
רק בכוונה לספוג קצת אהדה,
שממני ישאב ואשאר אבודה,
כי לא לעד אוכל לחכות לו, לנגיעת הגל,
יום יבוא ואתייבש כאן, אבל
לא יכולה אני להפסיק לדמיינו,
ולחלום על אהבה גדולה ביני לבינו.