נָעִים מְאוֹד קוֹרְאִים לִי ג'וֹן, הוּא אָמַר
ג'וֹן פִּיטֶרְס מִגְּדוּד הַקַּלָּעִים הַוֶּלְשִׁי
שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ, הוּא אָמַר
הָיוּ לִי גַּם אִמָּא וּשְׁתֵּי אֲחָיוֹת
וְגַם אֲהוּבָה שֶׁחִכְּתָה לִי עַד כְּלוֹת
וְהָיִיתִי יָפֶה וּבָהִיר וְגָבוֹהַּ
כְּמוֹ שֶׁחַיָּל בְּמַדִּים יָכוֹל לִהְיוֹת.
כְּשֶׁקָּרָא לִי הַמֶּלֶךְ, הָלַכְתִּי לַקְּרָב
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֶפֹּל כְּמוֹ כָּזָב
בְּמִלְחָמָה אֲיֻמָּה וְנִשְׁכַּחַת
בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד, בִּשְׁבִיל הַדֶּגֶל
בִּשְׁבִיל הָאִימְפֶּרְיָה שֶׁרַק תִּתְפּוֹרֵר יַחַד
אִתִּי.
שֶׁמֶשׁ הַמִּדְבָּר הַנֶּאֱמָנָה תְּלַטֵּף אוֹתִי כָּאן
תָּמִיד
בְּבֵית-הַקְּבָרוֹת-הַצְּבָאִי הַבְּרִיטִי בָּעִיר
בְּאֵר-שֶׁבַע
וְגַנָּן עִירוֹנִי עִם מִבְטָא רוּסִי
יַשְׁקֶה בִּשְּׁקִידָה כָּל שָׁבוּעַ פֶּרַח בּוֹדֵד מֵעָלַי
הוּא אָמַר
אֲנִי שׁוֹכֵב וְחוֹשֵׁב כָּךְ שָׁנִים
מִתְפַּלֵּא עַל עַצְמִי עַל שֶׁהָיִיתִי תָּמִים
הָיִיתִי כָּל-כָּךְ פַּטְרִיוֹט
וְלֹא שָׁאַלְתִּי בִּכְלָל שְׁאֵלוֹת
עַד שֶׁהָיָה מְאֻחָר כְּבָר לִהְיוֹת
הוּא אָמַר.
דן ספרי ©
|