אם אין לך תא דואר הדוור בא אליך כמה פעמים בשבוע ומביא לך את
הדואר עד אליך. מבחינה כלכלית אופן החלוקה הזה עולה לדואר אולי
הכי הרבה אך השירות הזה אינו כרוך בתשלום מצדיך. לעומת זאת,
אם חפצה נפשך בתא דואר,  הדבר כרוך בתשלום. אם ברצונך לקבל את
הדואר שלך אל תוך תא דואר, שמצריך מצד עובדי הדואר רק לזרוק את
המכתבים שלך אל תוך התא שלך שנמצא בבניין הדואר, ודורש ממך
לנסוע אליו בכל פעם שאתה רוצה לקבל את הדואר שלך, אתה תשלם.
לשבת בבית ושיבואו אליי - חינם, לטרוח בעצמי - לשלם. אתם
חושבים שהמשכורת שסניף הדואר משלם לדוור הוא הכסף אותו אני
משלם על בסיס שנתי עבור תא דואר? הגיון שם, ואנחנו איפה?

דואר לעולם לא הייתה צורת מדיה אפקטיבית במיוחד, אבל עד עכשיו
אני והדואר הסתדרנו לא רע ביחד.
קחו לדוגמא. לשכת גיוס חיפה, רחוב עומר אל כיאם.
בגילאי שבעה עשרה שמונה עשרה, כששוכחים ללכת לזימון של לשכת
הגיוס או שסתם מתעלמים ממנו, או שמקבלים כמה ימים אחר כך מכתב
אדום עם זימון חדש שמוסיף הפעם בטון-אגרסבי-בכתב משהו שאם לא
תבחר לא להתייצב גם הפעם הם יתעללו בך, או שסתם מפסידים זימון
לאנשהו. יד אחת של הצבא לא תמיד יודעת מה ידו השנייה עושה,
וכבר קרו דברים מעולם. אני באמת חושב שאם פקידה שם תרצה להכין
קפה ולשכלל את הצלחת המבדק הפסיכוטכני שלי, תצא לי תוצאה
מעניינת.

סתם ללכת ברחוב ולהתקע בעמודים, זה מילא, אבל אחרי שכמעט דרסתי
עשרה ילדים קטנים החלטתי שאני פשוט לא יכול להמשיך לנהוג כשאני
לא רואה כלום בגלל השמש החזקה שמסנוורת אותי כל הזמן. אז לפני
חודש בערך הזמנתי באינטרנט משקפי שמש. איזו יוזמה, איזה רעיון.
די יפות ואפילו במחיר טוב. באתר ההזמנה ציינתי בפרטי פרטים את
המיקוד שלי ואת מספר תא הדואר הנוצץ שלי, אבל שום דבר לא מגיע.
באתר טוענים כי המוצר נשלח אל הכתובת שציינתי.

חיכיתי לכל אותם מכתבים בשקיקה. מדי יום, כל יום,  הייתי נוסע
אל הדואר במרכז אחרי שעת סגירתו מאוחר בערב ובודק את תא הדואר
הקטנטן. תא 1367.
אחרי שקבלתי ברכה של שנה טובה מהמחנכת שלי בכיתה ט, ועוד שניים
שלושה מכתבי דואר צבאי זועמים מהלשכה, הגעתי למסקנה שאו שנפלה
פה טעות נוראה, או שמישהו שם בדואר החליט לחסל לי את הקריירה
הצבאית, בין היתר.

חיכתי באוטו עד שיהיה ממש ממש חשוך ושכמה חברה שעוד היו בסביבה
ילכו הביתה, ויצאתי החוצה לכיוון הדואר. שקט סרר באיזור.
תיפסתי על קופסאת מתכת גדולה, ובתנועה חדה שברתי את החלון
האחורי של הבניין. בלי היסוס נוסף, קפצתי פנימה. הלכתי לאורך
דלפק הפקידות אל תוך החדר הזה שממנו מפזרים את הדואר לאלה שיש
להם תא דואר. מיד הבחנתי בצידו ההפוך של התא שלי, תא דואר
1367. ריק.

ואז ראיתי אותו.
על ערימת דואר, אוכל בורקאס שמנוני, ישב לו איש שמן לבוש מדי
עובד דואר וכובע כזה עם הלוגו של החיה המפגרת הזאת. הוא לא
התרגש מהעובדה שעמדתי שם.
"הלו? ..אתה?" אמרתי חצי נבהל
הוא לא הגיב.
הרמתי מעטפה אחת מהערימה עליה ישב. "זימון למבדקי צוות אוויר,
לכבוד אורי איקס" נדהם ואחוז תזזית, מיד הרמתי עוד אחד.
לדהמתי גילתי במהרה שכל אותה ערימה עליה ישב עובד הדואר בעל
הכרס המשתפלת היא המכתבים להם חיכיתי כל כך הרבה זמן. זימונים
לצבא, מכתב מאיזה מישהו, הודעה על דואר רשום, וגם הודעה על
חבילה שנתקבלה עבורי, לפני כחודש.
האיש השמנמן הוסיף לשבת נינוח ולאכול, מפיל פירורים על מכתב
שנמען לאמא שלי.
"תגיד לי, מה אתה עושה פה? למה אתה לא שמת את המכתבים האלה בתא
אליו הם מיועדים? תא מספר אחת, שלוש, שש, שבע?!" שאלתי
בצעקות.
"גרעעפס" הגיב מצידו עובד המדינה הנלהב.
רגע של שקט.
משכתי את כתפיי בחוסר אונים. אספתי  כמה מהמכתבים שעוד היו
רלוונטיים ויצאתי החוצה דרך דלת סניף הדואר. אני חושב שהוא
התחיל לצעוק איזה משהו לעברי דווקא שיצאתי החוצה, אבל לא חזרתי
להבין מה בדיוק.