חיכתי באוטו עד שיהיה ממש ממש חשוך ושכמה חברה שעוד היו בסביבה
ילכו הביתה, ויצאתי החוצה לכיוון הדואר. שקט סרר באיזור.
תיפסתי על קופסאת מתכת גדולה, ובתנועה חדה שברתי את החלון
האחורי של הבניין. בלי היסוס נוסף, קפצתי פנימה. הלכתי לאורך
דלפק הפקידות אל תוך החדר הזה שממנו מפזרים את הדואר לאלה שיש
להם תא דואר. מיד הבחנתי בצידו ההפוך של התא שלי, תא דואר
1367. ריק.
ואז ראיתי אותו.
על ערימת דואר, אוכל בורקאס שמנוני, ישב לו איש שמן לבוש מדי
עובד דואר וכובע כזה עם הלוגו של החיה המפגרת הזאת. הוא לא
התרגש מהעובדה שעמדתי שם.
"הלו? ..אתה?" אמרתי חצי נבהל
הוא לא הגיב.
הרמתי מעטפה אחת מהערימה עליה ישב. "זימון למבדקי צוות אוויר,
לכבוד אורי איקס" נדהם ואחוז תזזית, מיד הרמתי עוד אחד.
לדהמתי גילתי במהרה שכל אותה ערימה עליה ישב עובד הדואר בעל
הכרס המשתפלת היא המכתבים להם חיכיתי כל כך הרבה זמן. זימונים
לצבא, מכתב מאיזה מישהו, הודעה על דואר רשום, וגם הודעה על
חבילה שנתקבלה עבורי, לפני כחודש.
האיש השמנמן הוסיף לשבת נינוח ולאכול, מפיל פירורים על מכתב
שנמען לאמא שלי.
"תגיד לי, מה אתה עושה פה? למה אתה לא שמת את המכתבים האלה בתא
אליו הם מיועדים? תא מספר אחת, שלוש, שש, שבע?!" שאלתי
בצעקות.
"גרעעפס" הגיב מצידו עובד המדינה הנלהב.
רגע של שקט.
משכתי את כתפיי בחוסר אונים. אספתי כמה מהמכתבים שעוד היו
רלוונטיים ויצאתי החוצה דרך דלת סניף הדואר. אני חושב שהוא
התחיל לצעוק איזה משהו לעברי דווקא שיצאתי החוצה, אבל לא חזרתי
להבין מה בדיוק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.