מי את?

עורה הבוהק שבה את עיניי
בן רגע נרפאתי ונמוגו מגרעותיי
שפתיה היו מלאות ואדומות
כל כך עזות מכדי להיות אמיתיות
הבנתי שרק חלום מפיק כאלו הזיות.



אני רדום אך עירני
מרחף עירום כביום הוולדי
משימתי הושלמה
מתעופף ברוח כולי בוש וכלימה.

מאבד את מגע החיים
שואף ונושף מאבק המתים
החשיכה שולטת בכל מקום
מסכתי גזרה את בהירות היום.


בעלטה מוחטלת האפילה עולה
בגורלי אשלוט בלי רצון למחילה.
אם לא יסלחו לי אזי סופי קרב
כמו דאגה עמוקה מעיני האורב.


קולה הכובש יהדהד למרחקים
בתוך תאים אפורים שבראשי מונחים.
צלילים וצבעים חולפים על גופי
מלטפים ברוגע את מרקם נשמתי.


אני חוזר לבדידות, למציאות ריקנית
את חלומי הנשכח מבקש לחלום בשנית
אלייך חושק לשוב במהרה:
אני האש והמים ובתוכי הסערה.