מתי ייגמר כל הכאב הזה?
הכאב שהחליט להתמקם על ליבי,
כמישהו שכבש חלקת אדמה והתיישב עליה.
הכאב הזה שצובט, שבועט, שמושך.
שמושך אותי למטה.
הכי למטה שרק אפשר.

רק אפשר לפתוח את העיניים ולראות..
לראות את הכל מלמטה,
כל עוד אתה ממשיך ליפול,
ליפול לאט לאט.
אל התהום העמוקה,
העמוקה מכל.

מכל דבר,
ואני לבד,
בלי שום דבר,
שום דבר שיקים אותי,
שום דבר שיחזיק אותי,
שום דבר שיתמוך.
כי תמיד אני לבד,
לא משנה מה.
בסופו של דבר.

אפילו אם לו ולה אכפת,
ולהם גם כן,
אני צריכה לעזור לעצמי.
ובמקום לעזור לעצמי,
אני נשארת אני,
ורק נופלת.

למטה..
נופלת.