כבר שנתיים אני רס"ר מטבח ועכשיו יומיים לפני פסח אני מקלל כל
רגע. אני מעביר עשרים שעות ביום על הרגליים מטהר ומכשיר כלים
לפסח ואני לא עד כדי כך מאמין באלוהים. אני חושב שהסתדרתי לא
רע בחיים, יש לי הכנסה סבירה ועבודה קבועה ונשארו לי רק עוד
עשרים שנה לפנסיה.
בהתחלה לא הייתי ככה ,אני לא יכול להסביר מה קרה אני רק יודע
שכבר מזמן הפסקתי לבכות והתחלתי לחייך קצת יותר.
בכל יום אני קם ב6 בבוקר להכין ארוחת בוקר ומסיים בסביבות עשר
בלילה, המון זמן בשביל שלוש ארוחות אבל לא ממש אכפת לי
אתמול נזכרתי איך נסעתי עם כל החבר'ה בסוף התיכון לחושות של
סיני לשכב על החוף לעשן ולנגן וסתם לשכב על החוף אפילו כתבתי
שיר בשביל להרשים איזה תיירת אנגליה ואיך כולם צחקו על האנגלית
העילגת שלי שהקראתי אותו מסביב למדורה.
כבר עשר וחצי ואני חייב להתחיל להכין ארוחת צהריים. היום
קיבלתי טירונים טריים שאותם הרבה יותר קל להפעיל הם הרבה יותר
צייתנים אחרי שמאיימים אלהם טיפה והם עדיין יותר מדי בהללם מדי
שידבק בהם הדכאון הצבאי אני חושב לבשל תפוחי אדמה ושניצלים
ואולי שם הכל התחיל, יכול להיות שאני עדיין סוחב איתי את
הדכאון של הצבא?!
אני מבקש משני חבר'ה להפריד עופות שזו עבודה ממש מחורבנת, אחד
אומר שהוא צמחוני ואני אפילו יוכל לשאול את המפקדת טלי, אני
צוחק ומעביר אותו לנקות את המטבח במקום רק שבמקום שלושה חיילים
כמו תמיד היום הוא ינקה את המטבח לבד,הוא כמעט מתחיל לבכות ואז
אני נזכר שלפני הצבא אני גם הייתי הייתי צמחוני אז צירפתי אליו
מישהו שיעזור לו.
אחרי ארוחת צהריים הלכתי למקפיא המרכזי להוציא מעדנים היום
לארוחה בדרך עצרתי לדבר עם שימי מהשלישות על הנופש לאנשי קבע
שמציעים לנו לחג הפסח והחלטתי ללכת אפילו שלא ממש מתחשק לי.
שהגעתי למקרר לא מצאתי את המעדנים אז הדלקתי סיגרייה בשביל
הנפש ונזכרתי שלקראת השחרור חשבתי להיות רופא ילדים או לפחות
אח אבל משהו קרה לי בדרך.
יצאתי מהמקפיא לכיוון הכניסה למטבח לראות איך הכל מתקדם ולוודא
שכולם עובדים והכל מתקתק שצעקתי על דוד הוא החזיר לי צעקה וישר
ידעתי שדוד הולך להיות אחראי על שאר הטירונים, היה בינינו
קליק.
ביום חמישי חזרתי לבית ריק, שמתי מוזיקה שקטה ברקע והכנתי
ארוחת ערב לעצמי. הלכתי לישון מוקדם כי לא התחשק לי לראות סרט
לבד ביום שישי קמתי מוקדם והלכתי לדוג עם שימי, היה נורא נחמד
והעברנו חוויות על השבוע שחלף. בערב כבר חיכיתי בקוצר רוח
לחזור וקפצתי להורים לספר להם על כל מה שעבר עליי השבוע, אבא
שלי ישב בשקט וראיתי עליו שהוא רק מחכה שאני אלך ונמאס לו
לשמוע סיפורים מהטבח הצבאי.
חזרתי במוצ"ש יום לפני הזמן להראות לכולם בבסיס שאני משקיען
וגם נגמרו לי הדברים לעשות בבית.
ביום שני עוד פעם הדלקתי סיגרייה ליד המקרר וחשבתי שאולי אני
עוד יהיה משהו. |
