רגע לפני שהולכים לישון.
יש דמעה בפינה של העין,
היא תיפול רק שיקרוס האישון.
ורון לא יזוז בינתיים.
כי את רון אפשר לראות רק במקום אחד
אפשר לנסות להבין רק שהוא לבד.
אז מה את מתפלאה שאת מנסה להבין
כי איתך אני לא לבד ואיתך אני לא מאמין
ובלילה, בחושך, שנכבים כל הנרות
נשאר רק הריח ובינינו אולי הכוחות
שנגמרו מאתמול, מהסקס של שלשום
מקשר שנפל מזמן לתהום.
אז נכנסת אליה, וברחת מהר.
ושמת לב וידעת להיזהר
ולפתע שכחת מי אתה באמת
ונהית חייה, ואתה לא מאט.
חייה בלי מוח, עם חשק, חרמנות
כזו עם כוח, ידיים וקצת ניידות
ושכחת לרגע איפה היית אתמול
ומי אתה עכשיו ואיפה הכל
ונשארת לבד להתמודד עם אחרי
לשאול שאלות איפה היית לפני
ולמה ברחת וממה בדיוק
ולאן הלכת ולמה חנוק?
ועכשיו אני שואל, אני נמצא פה איתך
בוא ננסה להבין מי אני ומי אתה
ולמה אתה רוצה ולמה אני לא
ולמה ביחד זה טעם שלא
טעם של עוד, חשק של רגע
של פורנו זמני או חיבוק משגע
בחושך, בסוף מה נשאר כאן איתך?
חוץ מטראומה קטנה, האכזבה שלך
חוויה מקוללת ותקוות של ליבך.
ונשארת לבד, אבל לזה הוא רגיל
וגם בלי הבנה, אולי יבוא עם הגיל.