ראיתי את השמש למעלה בשמים.
ענן נוצה אחד עף מצד לצד, ליווה אותי בדרכי.
עצרתי לרגע, כל שרציתי היה לשתות קצת מים.
חיוך על פניי, הענן שלי איתי.

עם ענן אחד, ענן נוצה,
אני כבר לא לבד, עכשיו יש לי חבר.
הסתכלתי עליו, ראיתי רק לבן.
ומבלי לשים לב, חיוכי התעורר.

שמיים החווירו, אפור החליף לבן.
הענן שלי נעלם בין העננים הגדולים.
מים לפתע החלו ליפול ארצה.
לא היה זה גשם, לא שלג, אלו דמעות.

הסתכלתי למעלה, צעקתי: "ענן!"
שאלתי: "למה התחלת לבכות?"
הוא לא ענה לי, הוא פשוט נעלם.
חיוכי לפתע הפך לדמעות.

עמדתי דום, עטפה אותי רוח.
הדמעות המשיכו ליפול מענן.
התחלתי לרוץ, אני לא אנוח!
אך עיני עם סימן שאלה, לאן?