בוריס יושב על במה מעץ , נועץ מבט אלכוהולי בחזה של בחורה
שחורה שנע בקווי ציור חדים של מוזיקת טראנס.
ביד ימין דולקת לו מלבורו . ביד שמאל , עכשיו מתקרבת לפיו כוס
זכוכית מלאה בקוביות קרח, סאודרן קומפורט וספרייט.
בוריס מחפש זיון אבל היום הוא לא לחוץ במיוחד. יש לו בכיס את
מספר הטלפון של קורי. היא אמרה לו שאם ישעמם לו הוא יכול
להתקשר או לקפוץ לקפה.
בוריס שונא קפה אבל אוהב לקפוץ לבתים של בחורות זרות.
שוטר גדול מידות עובר מולו ומסתיר לו את הכושית בעלת החזה.
בוריס שונא שוטרים.
לא שהיה לו פעם משהו עם שוטרים או עם החוק אבל הוא פשוט מרגיש
כיווץ בבטן כל פעם שהוא רואה שוטר. במיוחד אם השוטר מסתיר לו
כושית עם חזה יפה שעיניו נעוצות בה.

המלצרית עוברת. מיני שחור ישבן נשי, קטן ויפה. נדחקת עם כוסות
בירה בין האנשים הרוקדים. חיוך מאולץ על פניה. מתחככת לבוריס
בברך מחייכת אליו , עוד אחד?
כן הוא עונה ושולח את ידו לירך הגלויה. מתי את גומרת לעבוד?
אל תגזים היא עונה ולא מורידה את החיוך, מסלקת את ידו לחייך
ממנו והלאה.
הרמקול פולט פולסים מכאניים של באס המאיימים לקרוע לבוריס את
עור התוף.
אבל הוא לא שומע, הוא התרגל להרבה רעש.
 כמו שמרוב שהוא שותה הרבה הוא כבר לא מרגיש את השתיה.
בוריס חי בתרבות של שפע , הוא מוקף באוכל ושתיה, בבחורות,
בכסף, ומרוב שיש לו הכל בוריס עייף.
בוריס הוא בן אדם עייף מלאכול, עייף מלזיין מלשמוע ומקבל . כל
זה יוצר בו רצון עז ללכת לישון.
לשכב על המיטה, לסגור את החלון ולהתנוון בשקט לנצח. לנוח.

כמובן שהטלויזיה צריכה לעבוד - אחרת בוריס לא נרדם.