ואני חושבת עליך כל רגע.
כל רגע שעובר, כל דקה, כל שנייה בחודש האחרון ועדיין, אחרי כל
המחשבה, עדיין לא מבינה.
כל יום שבת בערב היה תמיד הערב שלנו, פתאום הוא נעשה כל כך
ריק, כל כך ארוך.
מצאתי אתמול את הרשימה שעשינו, אתה זוכר אותה? הרשימה עם כל
הסרטים שאנחנו עוד צריכים לראות בערבי שבת. ואחרי הסרט היינו
נרדמים מחובקים וקמים מוקדם בבוקר כדי שתספיק ללבוש את המדים
ולהגיע לאוטובוס.
ובכל בוקר יום ראשון כזה, רגע לפני שאתה עולה לאוטובוס, אתה
עוצר, מנשק אותי, אומר שאתה אוהב, שתתגעגע ומחייך חיוך קטן
שנשאר איתי כל השבוע.
תמיד רציתי להגיד לך שבאותו רגע ליד האוטובוס כל כך אהבתי
אותך, עוד יותר מבדרך כלל והלחץ הזה בחזה כמעט הפיל אותי אחורה
אבל המגע שלך השאיר אותי צמודה אליך.
כל יום בשעה שמונה וחצי בערב בדיוק אני בוכה, רגילה לשיחת
טלפון ממך אבל היא לא מגיעה, אתה כבר לא מתקשר.
ואני זוכרת כל רגע, כל שיחה, כל פגישה.
אתה זוכר את הפגישה הראשונה שלנו? בליינד דייט... אני לא
האמנתי שהסכמתי להגיע בכלל ואתה היית בטוח שאתה מלך העולם,
שבליינד דייט זה לא לרמה שלך...
וצחקנו על זה כל כך...
ישבנו ודיברנו כל הלילה ואז נישקת אותי, בלי פחד בכלל, ידעת
שאני לא אגיד לך לא.
והפעם הראשונה ששכבנו... את זה אני בטוחה שאתה זוכר.
עשית הכל כדי שאני אהיה רגועה, התקדמנו לאט לאט, שאלת אותי אם
אני בטוחה וחיבקת אותי. כאב לי ואתה הרגעת אותי, היית מדהים,
כמו תמיד.
וכל רגע שעובר אני נזכרת בכל מילה שאמרת, כל חיבוק, כל נשיקה
מתוקה.
אני מתגעגעת אליך נורא, רוצה אותך פה לידי.
הם אומרים שאתה גיבור, שעצרת את המחבל בגופך, שהצלת עשרות
אנשים אבל אותי זה לא מנחם. אני רק יודעת שעלית לאוטובוס באותו
יום ראשון בבוקר אחרי שהתעוררנו מאוחר וכמעט פספסת את
האוטובוס. ובאותו יום לא הספקת לעצור, לנשק אותי, להגיד שאתה
אוהב וכבר מתגעגע. ועלית על האוטובוס ולא חזרת אלי.
והרשימה של הסרטים מולי ויום שבת היום ואני בוכה.
רק רוצה אותך.
ואני יודעת שאתה צועק עלי מלמעלה להפסיק לבכות ולהמשיך הלאה
אבל אני מכירה אותך. עמוק בתוך הלב שלך אתה רוצה שאני אבכה
מידי פעם ורוצה שהתמונה שלך תישאר ליד המיטה שלי.
ואני פשוט לא מסוגלת להפסיק לבכות, כל דבר מזכיר לי אותך, הריח
שלך לא נעלם מהמיטה שלי, מהבגדים שלי.
אני לא יכולה לישון בלעדיך, לא יכולה לבכות על כתף של מישהו
אחר ולא יכולה או רוצה למצוא מישהו אחר, שיהיה כמוך החבר הכי
טוב שלי והאהבה הכי גדולה שלי.
זה כאילו שאיבדתי שני אנשים...
ומה יהיה עכשיו? מי יפתור לי המילה האחרונה בכל תשבץ ויגיד שרק
בזכותו הצלחתי?
אני אמשיך לזכור תמיד, כל רגע.
אוהבת אותך, מתגעגעת אליך וחושבת כל הזמן על כל רגע שהיה
לנו...