שתקת, כי לא היה מה לומר או ששתקת כי היה לך הרבה מה לומר אבל
ידעת שהם לא ירצו לשמוע? כי אם שתקת כי לא היה לך מה לומר אז
אני מבין. אתה משקר. זה גם טבעי במצב הזה, למה שמישהו ירצה
לקחת על עצמו דבר כזה. להגיד לכולם את האמת ועוד בפרצוף, ובאמת
מה אתה חושב? אני לא יכול לקבל את זה שאתה לא חושב כלום. אי
אפשר. במצב הזה כולם חושבים, לכולם יש דעה.
שתקת, כי לא רצית להביט בעיניים או ששתקת כי לא רצית להסתכל
אחורה, להיזכר, להבין שאנחנו לא מי שציירנו. להבין שאפילו
אנחנו מסוגלים לזה.
שתקת, כי כואב או כי לא נוגע? אם כואב אז דבר, שתף אותנו. גם
אנחנו כואבים. אם לא נוגע אז אני לא מבין. איך אנחנו עוד
יכולים להיות אחים.
שתקת, כי נגמרו המילים או שתקת כי כבר שכחת איך לדבר? זה יכול
לקרות כששותקים כל כך הרבה שנים. תסתכל עלי, צייר לי כבשה.
בתמונה של בית ואבא עם ידיים גדולות גם אני הייתי שמש, גם לי
אבדו המילים.
שתקת, כי מוקדם או כי מאוחר? מתי נצעק? כשכולם יבכו או כשכולם
עדיין בחיים המצויירים שלהם? עדיף מוקדם ממאוחר, עדיף להיות
המשוגע בכפר מאשר המקונן בבית הקברות. עדיף לחיות לבד מלמות אל
תוך קבר אחים.
שתקת, כל כך שתקת שאפילו לי לא אמרת כלום. ואני זה בעצם אתה.
לא מטאפורית, באמת. אני זה אתה. אז למה שתקת? כי לא רצו לשמוע?
בלי שירצו, תצעק, בסוף טיפות של מים יפילו חומות. בסוף, נשתוק
שוב, כולנו.