זה לא עובד ככה. אי אפשר פשוט להתעלם מהכל, אי אפשר להניח
שיהייה בסדר עד שלא מרגישים בטוחים, עד שלא מרגישים שהכל עבר,
עד שאין שקט נפשי. זאת אומרת אפשר לנסות, אבל זה לא יעבוד. אני
לא בן אדם פסימי, למען האמת אני אופטימית ללא גבולות, כן זה לא
נראה ככה אה? לא, לא, יש הבדל עצום בין להיות אופטימי לבין
להיות ריאליסטי. או שאין. אבל די נוח לחשוב שיש. וגם נוח לשבת
על הדשא ולהסתכל על הכוכבים, להעריך את כל הדברים הקטנים
ולשכוח מכל הצרות. נוח. אבל נוח בכלל בנה ספינה ענקית והכניס
לשם מיליוני, ביליוני, אין בדיוק מספר מדויק, אבל הכניס לשם
המון חיות ביחד. היום שני אנשים לא יכולים לשבת ביחד בחדר אחד
בלי לריב על משהו. היום. ומה מחר? מחר יהייה יותר טוב אתה
אומר? אולי. אותי לימדו להטיל ספק, לא בהכרח דבר טוב, אבל לא
בהכרח דבר רע. לשמוע מוזיקה בפול ווליום למשל זה טוב. לא משנה
איזה מוזיקה. זאת אומרת זה משנה, אבל, טוב זה משנה. אז תשכח
מזה, לא יצא לי טוב כל הדברים האלה שאני מנסה להגיד. מה אני
בעצם מנסה להגיד? אני מנסה להגיד המון דברים. למעשה אני רוצה
לומר מספר דברים. אבל עכשיו אולי זה לא זמן טוב. אז השאלה שלי
היא מתי? מתי זה בדיוק זמן טוב. תאמין לי אם לא תשאל שאלות
לעולם לא תדע. אלוהים צריך לפתוח שאילתא. כמו שיש במשחק הזה
בונוס? שלוחצים מילה לראות אם היא קיימת, כי מספיק טיפשים
בשביל לא לדעת עברית כמו שצריך, אז משהו כזה, רק אחרת. אף פעם
לא יוצא לי כל כך טוב מה שאני רוצה להגיד. ואם אני אגיד כמה
דברים והם לא ממש ימצאו חן בעיניך? אז בטח תאמר לי שזה מטופש,
לדעתך. שזה בעקיפין כמו לומר לי לשתוק. אבל אני בן אדם שמדבר
הרבה, כפי שבטח שמת לב בכל הזמן הזה שאתה מכיר אותי. אמנם מעט
זמן, אבל המון מילים. שאילתא אה? זה יכול להיות טוב. אפשר
לעשות מזה גימיק טוב. זה מה שחשוב היום לא? פעולות, תחבולות,
למשוך תשומת לב. גימיק. נגיד זו מילה שאני בטוחה שבדקת פעם
בשאילתא. זה מן חוסר ידיעה של ההגדרה למעשים שלך. כן, עכשיו
יצא לי טוב. תמיד יש פעם ראשונה אה? אני שונאת שאומרים לי את
זה. אבל זה בסדר להגיד לעצמי. כי אתה יודע שלא התכוונת באמת אם
אמרת לעצמך, אתה יותר מדי סובייקטבי בשביל לבקר את עצמך. אף
אחד לא מספיק אובייקטבי. אתה אומר לי בואי ניקח כמה זמן לחשוב.
בואי נהייה קצת בשקט, שקט נפשי. נסעת להודו. מה מצאת שם חוצ
מסמים? בטח לא שקט נפשי. אתה אומר בואי נעשה שחזור של הטיול
הזה לצפון. רקונסטרוקציה. זו עוד מילה שהיית בודק בשאילתא הזו.
פעם. היום אתה חכם. היום אתה אינטיליגנט, משכיל, אינטלקטואל
עלק. יודע הכל, אומניפוטנט. יש לי עוד מילים לזרוק. שאני
אמשיך? שאלות רטוריות. אין כמו שאלות רטוריות. אתה די ציניקן,
שואל שאלות רטוריות כל הזמן. אז למה לשאול אם אתה יודע? זה
למשל טיפשי. שזה בכלל לא כמו לומר לך לשתוק. זה אחרת. למה זה
אחרת? זו סתם שאלה מטופשת, לא רטורית ולא שום כלום. פשט
מטופשת. למה? כי אני לא רוצה לענות. ואם אני לא רוצה לענות לך
זה מטופש. לדעתי. ועכשיו זה בדיוק לומר לך לשתוק. לשתוק ולנשק
אותי. אל תסתכל עליי ככה, אתה יודע שאני לא אוהבת את המבט
המתחנן הזה. בעצם מזמן שכחת מה אני אוהבת. אתה יותר מתעסק במה
אני לא אוהבת. זה בטח יותר חשוב. סדיסט. תגיד את המצפון שלך
יצא לפגוש בזמן האחרון? גם הוא נסע להודו לחפש שקט נפשי? זה מה
שחשבתי. זו הבעיה שלי אולי, שאני חושבת יותר מדי. אם הייתה את
השאילתא הזו, אז הייתי שואלת מתי, מתי זה בדיוק זמן טוב. כן,
זה מה שהייתי שואלת בשאילתא הזו.