כאב מתוק,
כאב עגום,
יגון של אושר ושמחה,
עוטף אותי
מתוך תוכי
עוטף גופי באהבה.

עיניי מכוסות,
איפה אני?
ידיי קשורות,
מי אני?
לאן הולכת,
ולמה?
מה לוקחת,
וכמה?

ולוחשים לי באוזן,
"קומי! תלכי!"
מה הם?
למה לוחשים הם?
צועקת אני מתוכי.

ואני קמה, הולכת
מגיעה לראי.
מתבוננת בעיניי,
מתבוננת בעצמי.

ילדה קטנה נמצאת עמוק שם,
הכל מלאה באהבה.
ובתמימות היא פוסעת
אל עבר השקיעה הזהובה.

ועוד לחישות...
"תראי! תסתכלי!
תרגישי אותה!
ותהיי בתוכה!"

פתאום אני שם
והיא לידי
מול השקיעה
אוחזת בידי.

ואנחנו הכל!
וגם אף אחד!
ואנחנו לא כלום!
ואנחנו אחת!

(29/5/03)