דמעה זלגה מעיניה
כאשר פנתה לארוז חפציה
והוא הפציר לשאול:
"מה אוכל לעשות
כדי להניעך מלעזוב,
מה צריכה אהבתנו כדי לשרוד?"
והיא ענתה: "תם שלב השיחות,
ניסיתי מצדי כבר הכל
אך אהבתך עמדה לנו למכשול
כי אין בה די כדי להשביעני,
בעצם חשה שאתה מתרחק ממני."

נטלה חפציה ומיהרה לבית הנתיבות,
רצתה להיות רחוקה ממנו ככל שיכול להיות.
המתינה לטיסה, הזילה דמעה,
כבר כמעט התחרטה על החלטתה.
המון דילמות התרוצצו במחשבתה
למרות שהמון פעמים חככה בדעתה.

"כל נוסעי טיסה 101 מתבקשים לעלות למטוס"
הודיע הכרוז הצרחני.
"אינך חייבת כלל לעלות"
הדהד הקול הפנימי.

המשך הסצנריו לשיקולכם
לפי מידת האופטימיות שבכם.

18/08/02 ©