נזכרתי עכשיו, שלאחר הטסט שלי בנהיגה, פגשתי באורן ובשאר.
הם היו בדרך שלי אז ליוויתי אותם לאן שהוא. הגענו לתחנת
האוטובוס ותוך כדי ההמתנה דיברנו קצת כולנו.
דיברנו על הטיסות שלנו לחו"ל, וניסינו אני ואורן לזכור מתי
שלחתי לו גלויה. יש לו רק גלויה אחת ששלחתי, ואני יודעת ששלחתי
יותר מפעם אחת. כשהאוטובוס הגיע והם התכוננו לעלות, אורן אמר:
"יש לי רק את הגלויה ההיא" במן התנצלות. הוא באמת חשב שזה יצער
אותי.
אבל להפתעתו הרב, עניתי: "אז תזרוק אותה, אל תשמור אותה".
הוא עלה כשאלמנט ההפתעה שלי ניכר בפניו, עלה ונעלם הרחק יחד עם
האוטובוס.
לאחר מכן, חשבתי קצת מה עלה לו במחשבותיו, כשאמרתי מה שאמרתי
אני התכוונתי לכל מילה שאמרתי, ואני לא מצטערת על זה.
חבל שזה הגיע למצב כזה, חבל שהוא גורם לי לכאלו חולשות.
הידידות איתו יכולה להיות מקסימה, אך גם מסוכנת. כמו טיול
הרפתקאות מקסים ומרתק, שאתה אף פעם לא יודע איך זה הולך
להסתיים- לטוב או לרע. האנדרנלין מרתק אותך, אך הראש והלב
בוגדים בהרגשה הזו, ומחזירים אותך לקרקע.
אי אפשר להתעלם מזה, זה כבר קורה, זה כבר קרה.
אלוהים תעזור לי, שזה לא יקרה בעתיד.