תמיד כשקטנים המבוגרים מספרים לך על האיש מהירח ,מראים את
העיניים ,האף, הפה והחיוך ואת מאמינה כי העיניים לא מטעות...
אומרים לך שהאיש מהירח מסתכל על כולם ויודע על כל דבר שקורה
בעולם... הוא הרי האיש מהירח , האיש שאף פעם לא נעלם ,שתמיד
מחייך , הכוכבים הם העוזרים שלו ואם אי פעם תרצי משהו רק
תסתכלי על השמיים ותחפשי כוכב נופל ותבקשי משאלה, האיש מהירח
שלח אותו במיוחד בשבילך...

והיום ,היא שוכבת במיטה ,מכורבלת בשמיכה כמו עובר.
הדמעות זולגות וכשתביט בעיניה תראה שקיעות ,ברקים ורעמים,
פרחים אשר נובלים.
בוכה בשקט ,שאף אחד לא ישמע ולא ישאל מה קרה.
כועסת על עצמך כי את לא שוכחת ,כועסת על כולם כי הם רוצים
שתשכחי.
אבל איך אפשר לשכוח?
איך אפשר לסלוח?
איך אפשר להמשיך הלאה ולהפסיק לחשוב עליו,לחכות לו,לבכות
עליו??
טיפשה!הוא לא שווה את הדמעות שלך! הוא לא כאן,לא איתך....
הוא עזב..אותך!
והיא יושבת במיטה ופשוט לא יכולה...זה לא אשמתה...היא רוצה
להפסיק אבל הלב והראש לא נותנים...
הלב שלה זועק אליו ,שיגיד שהוא אוהב,שהוא תמיד יהיה כאן
בשבילה,שהיא הכי מיוחדת בעולם..
וכשתלבש שמלה יפה שיגיד שהיא הכי יפה בעולם...
אבל הוא לא פה..הוא לא רצה להיות איתה..כנראה שהיא לא הייתה
מספיק יפה או חמודה וכנראה שהחיוך שלה לא האיר לו את הלב..
כי אחרת...למה הוא עזב?
וכל פעם מחדש היא בוכה עליו והכאב קורע אותה מבפנים...
הוא לא מבין שהיא צריכה אותו?
הוא לא מבין שלמרות הכאב שהוא גרם לה היא עדיין מחכה לו?
הוא לא מרגיש שהיא קוראת לו??
הוא צריך...כי הוא הרי...

דיי נמאס לה...היא לא יכולה יותר..
צריך להפסיק עם הדמעות ולהירגע ,לנשום נשימות ארוכות ועמוקות
ופשוט להירגע..
צריך להירדם ,מחר יום ארוך ואסור שיהיו לה עיגולים שחורים
מתחת לעיניים ,גם ככה היא לא טיפוס של בוקר...
אז היא מתהפכת במיטה ,הדקות עוברות ועוברת כבר שעה,היא
מנסה לספור כבשים אבל זה לא הולך ,היא מנסה לספור עד 100
אבל זה לא מרדים..
אז היא קמה מהמיטה וניגשת לחלון ,אולי קצת אוויר צח יעזור..
והרוח מלטפת את פניה,הכוכבים מנצנצים ולא משנה כמה שהיא
מנסה לספור אותם ,היא תמיד מתבלבלת.
העולם ישן ,ישנה דממה מסביב ורק היא עם נדנודי שינה,היא
מביטה מהחלון אל הירח ומנסה לדמיין שהוא מחייך ,אומר לה
במבטיו שהכל יהיה בסדר, שיבוא היום והשמש תזרח במיוחד
בשבילה,שהכבשים יפסיקו לקפוץ והלילה יהיה מלא בחלומות.
היא מביטה מהחלון אל הרחוב ,העיניים עייפות והיא רוצה לישון,
לעבור את הלילה ולהרגיש את קרני השמש המאירות את היום,
רוצה לחיות שוב... רוצה לחייך... רוצה לנשום את האויר הכי צלול
שיש...
לעמוד על פסגת העולם ולהרגיש את הדם הזורם בכל הגוף... רוצה
להרגיש  את שכרון החושים...
היא מחפשת כוכב נופל ,הכוכב של האיש מהירח ,הוא הרי שולח אחד
בשביל כל אחד..
רוצה לבקש את המשאלה שלה..
רוצה להירדם ולחלום חלום מתוק ,שהכאב ילך והדמעות ייתייבשו ,
רוצה שהלב יפסיק לדאוב ויבין פעם אחת ולתמיד שהוא הלך והוא
כבר לא יחזור!
קוראת אל איש הירח ,מבקשת רק משאלה אחת,היא כבר ביקשה
הרבה משאלות אבל הוא אף פעם לא שמע לה ואף פעם לא נענה לה,
אומרת שהיא סולחת לו על שאר המשאלות,היא מבינה,הוא עסוק מאוד
אבל המשאלה הזאת מאוד חשובה!היא הכי חשובה!
שרק יגשים את המשאלה הזאת ויותר היא מבטיחה לא לבקש עוד.
היא מבטיחה...

מחפשת את הכוכב עם העיניים ,מביטה אל הירח ושואלת את האיש
איפה הכוכב שלי?????
ודמעה גדולה,חמה במורד הלחי כבר זולגת...
ללא מילים,ללא שום צליל,בשקט בשקט היא קוראת לו ,מקווה שהוא
ישמע ,היכן שלא יהיה ,שיישמע ויבוא אליה ,שינגב את הדמעות
ויחבק חיבוק של דוב...חיבוק של...
אבא