נשביתי בקסמו, של הזעם הענוג.
עורך כה עדין, צח ומתוק, מסתתר מאחורי שבילים אדומים של דם.
עינייך... עינייך... כה מפוחדות, רטובות, מביטות בי במבט עיוור
מבעד לעטיפת הדמעות.
נשימותיך האחרונות, קטועות ורועדות...
ככה את מושלמת.
ואני, עם חיוך מסופק, מלקקת את דמך החם מהסכין - אני רוצה
לטעום את פחדיך...
ככה את מושלמת.
אקבור אותך באדמה קרה, ואת תהיי למלכה. מושלת ברימות שיסעדו
אותך, איתך, בסעודתך האחרונה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.