[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הסיפור הבא נכתב לאחר קריאת כתבה על 2 נערות שהתעללו בנערה...
רק שתראו בנות, שזה יכול בדרכים הכי פשוטות לקרות גם לכן, אז
תבררו דברים ואל תהיו פזיזות... מקווה שתלמדו משהו מזה


שני:
יומני היקר!
זוכר שסיפרתי לך על עומר? הילד החתיך שנדלקתי עליו כל כך
והסתרתי את זה מפניו? כנראה שלא הצלחתי להסתיר כל כך טוב כפי
שחשבתי... אבל למזלי.. גם הוא מרגיש ככה! אני יוצאת איתו
מחרתיים בערב שישי, איזה כיףףףף!!
אתמול נורא התעצבנתי על אור ויעל, שתי הפוסטמות נדלקו על אותו
בחור, והן כל היום רבות עליו... לא יודעת איך קוראים לו או מי
הוא, אבל נימאס לי מהריב המטופש שלהן! דיברתי איתן... ואמרתי
להן שהן חברות טובות, ושלא צריך לריב בגלל בחור!
שלך - שני.



אור ויעל:
"אני פשוט לא מאמינה שהיא עשתה לנו את זה!!!" אור אמרה תוך
כדאי קמיצת אגרופים.
"גם אני, היא ידעה שכל הזמן התווכחנו עליו וסיכמנו שזה לא
יסכסך ביננו! ודווקא היא זאת שגרמה לנו לעשות את ההסכם והפרה
אותו!!!" אמרה יעל פעורת פה.
"למה היא עשתה את זה? למה???" סיננה יעל מבין שיניה בכעס...
היא כל כך כעסה עד שיכלו לשמוע את שיניה חורקות זו בזו.



שני:
יומני היקר!
אני שוכבת במיטה וכותבת... אני לא מבינה למה החברות הכי טובות
שלי לא מדברות איתי... הן מתעלמות ממני, כאלו אף פעם לא הייתי
קיימת!
מה עשיתי?? אני פשוט לא מבינה! מחר אני אלך אליהן ואשאל אותן
בפנים!
ונלך כנראה לפינה הקבועה שלנו בדשא ונדבר על זה... אתה עוד
תשמע את כל הפרטים!
שלך - שני.



אור ויעל:
"זהו זה! אני לא עומדת בזה יותר! היא הולכת לסבול !! אני לא
עומדת בזה... אני חייבת לנקום- פשוט חייבת !!!" החליטה אור.
"אור, מה זאת אומרת ל-נ-ק-ו-ם?"
"אני רק רוצה להסביר לה בצורה קצת 'פיזית' מה היא עשתה לי בלב
וכמה היא הכאיבה לי!!!!"
"אור... אל תגזימי! אני מקווה שאת לא מתכננת משהו יותר מידי...
'פיזי'
אני לא רוצה שיקרה לה משהו רציני או חס וחלילה תמות?"
"שום תמות שמה תמות! איזה קשקושים את מזבלת? ניראה לך שאני
מסוגלת לרצוח אותה בגלל חמת דעתי? אז רוצה לעזור לי או שאת
מחוץ לעניין?"
"אם כך, אני מוכנה, גם אני רוצה נקמה! אבל תוכנית כבר יש?"
"אל תדאגי יעל - עוד תהיה!"



יעל ואור:
יום למחרת בבוקר..."יעל ! קומי! יש לך טלפון"
"מה?? על הבוקר טלפון? תגידי להם שאני ישנה אימא!"
"זאת אור, היא אומרת שזה ממש חשוב"
"אוףףףף, טוב אני באה"
"הלו?" יעל אומרת עוד מנומנמת.
"יעל יאללה קומי תתארגני מהר ובואי אלי! היום אנחנו לא מגיעות
לשיעור הראשון, נתרץ שישנתי אצלך ואיחרנו את ההסעה, אימא שלי
הסכימה להסיע אותנו, בואי אלי אני חייבת לספר לך !!! יש לי כבר
תוכנית!"
"מה?? כבר?? טוב... אני באה... תני לי רבע שעה אני אצלך"
"אוקי, ביי"
"ביי אור" ניתוק.
-בבית הספר...
"סליחה על האיחור המורה, לא היינו בשעה הראשונה... הייתי אצל
יעל ואיחרנו את ההסעה" אמרה אור, שתמיד הייתה האמיצה בין שלושת
הבנות.
"טוב בנות, תדאגו שזאת תהיה הפעם האחרונה! הפעם אני סולחת...
תשבו במקומות"
'מורה טיפשה' חשבה לעצמה אור... 'מסכנה שני... פשוט לא יודעת
מה מצפה לה!' חשבה, והמשיכה להקשיב לדברי המורה ולהיכנס עמוק
לתוך השיעור.
כמו שציפתה אור... בהפסקה שני באה לדשא בו ישבו אור ויעל
וניסתה לדבר איתן על היחס שלהן כלפיה.



שני:
יומני היקר!
אני לא יודעת מה לעשות. הלכתי בהפסקה לאור ויעל כפי שאמרתי
שאעשה.
ישבנו על הדשא ודיברנו... לא יודעת מה קרה ראיתי שהן מסמנות
אחת לשנייה כל מיני דברים... סימנים קטנים בעיניים שלהן שנצצו
והסתכלו אחת על השנייה מגחכות מעט... לא ידעתי מה קורה, אבל
אני יודעת שקורה משהו... החברות הכי טובות שלי מסתירות ממני
משהו, ואין לי מושג פשוט אין לי מושג מהו!
בכל אופן השלמנו... אני לפחות חושבת ככה... החלטנו להיפגש אצל
אור היום אחר צהרים בסביבות 4. וואי כבר 3 ורבע, אני חייבת
להתארגן ולצאת אם אני רוצה להגיע ב- 4!
שלך -שני.



יעל אור ושני:
"שני, כמו תמיד- את מאחרת!" אמרה יעל וחייכה אליה.
"מה אתן רוצות יצאתי רק ברבע ל4 מהבית! חצי שעה הליכה עד לפה!
בנכן זה רק 5 דקות" אמרה שני באכזבה מסוימת ואפילו קצת
קינאה...
"טוב... אז מה רציתן להראות לי?"
'איזה מזל שיש לי תזמון מושלם! ההורים שלי נסעו עד יום ראשון
וביום שישי אנחנו לא לומדות! אז יש לנו זמן להתעלל בה עד יום
ראשון בבוקר, לשחרר אותה ולדאוג שהיא לא תספר להורים... פיו...
ואז לסדר את הבית עד הערב!' חשבה לעצמה אור...
"רק רצינו להראות לך כמה הכאבת לנו!" אמרה יעל, והופתעה
מעצמה...
"מה??????????" שני לא הבינה.
"הממ... אם את לא מבינה במילים, נראה לך במעשים...!" צעקה עליה
אור.
שני בכלל לא העלתה על דעתה שאור ויעל מסוגלות לעשות לה משהו
רע, וחשבה שזאת רק מתיחה... ושעוד שנייה הן תתגלגלנה מצחוק...
ולכן לא זזה ממקומה וחצי חיוך על פניה בעוד אור ויעל עומדות
לקפוץ עליה...
ורק אז... רק כשיעל ואור קפצו עליה והתחילו להכות אותה היא
קלטה שהן לא צחקו..
"עכשיו ניראה אותך מעיזה לצאת בכלל מהבית !!!!! צעקה אור תוך
כדאי שהכניסה לשני פנס בעין.
שני התעלפה... ויעל ואור נלחצו... אור שתמיד הייתה הלחוצה
שבניהן התחילה לנער את שני ולא ידעה מה לעשות.
לעומתה יעל התחילה לצרוח על אור שתעזוב אותה ושהיא יודעת מה
לעשות.
אור התרחקה ונתנה ליעל לעשות את שלה... יעל בדקה עם יש דופק
בעזרת שתי אצבעותיה שהניחה בין עורפה של שני לבין גרונה...
"נו!!!!" אור המשיכה להילחץ
"יש דופק משמע היא רק התעלפה" קבעה יעל.
"אם כך אז זה טוב כפליים, תביאי כיסא מהמטבח ואני אקשור אותה.
יעל הביאה כיסא וחששה קצת מבריאותה של שני, אך כאבה היה רב
ממחשבתה הגיונית והיא התעלמה מהחששות והמשיכה מתוך כעס לעזור
לאור לקשור את שני.
הן שמו לה מחסום לפה ובינתיים הלכו לשבת במטבח ולאכול ולדבר.
יעל היא זאת ששברה את השתיקה...
"אור את חושבת שהיינו בסדר?? יכלנו לצעוק עליה ולסטור לה אבל
עילפון יכול לגרום הרבה נזקים ויכול להיות שהיא שברה משהו או
פצועה!! אני מפחדת..."  
"יעל אל תהי מגוחכת! נלך לשם עוד מעט עם קרח ונשים לה על
הראש... נביא כמה תחבושות ונטפל במקומות הפצועים וזהו !"
יעל חששה אבל שתקה... לא רצתה להתעסק עם אור...
אור לא יכלה לחכות יותר היא הייתה נורא לחוצה ובעצמה לא הסכימה
עם מה שאמרה ליעל... ישר קמה מהכיסא והלכה להוציא קרח מהמקפיא,
שמה בתוך שקית ניילון, הוציאה תחבושות מהארון תרופות ויוד...
לקחה צמר גפן מסלסלה בשירותים ורצה לחדרה כשיעל באה אחריה
וצועקת לה
"קודם צריך לשטוף ולחטא את האזור!!!!" יעל החליטה לא להמשיך
בדרכה אחרי אור והלכה לשירותים, לקחה המון נייר טואלט והרטיבה
במים, מחצה קצת כדאי שלא יטפטף ורצה לחדר של אור.
אור שמה על ראשה של שני את הקרח ובינתיים השעינה את הראש של
שני על הקיר... עם כרית מאחורי ראשה.
יעל התחילה לנגב את הדם מגופה של שני ואילו אור הלכה לשירותים
להביא נייר ייבש לנגב אחריה...
בעבודת צוות הן סיימו תוך רבע שעה לחטא, לנגב, לשים יוד ולנסות
לעשות כל מה שעוד אפשרי... הן התיישבו לראות טלוויזיה בחדר של
אור וחיכו שתתעורר... הן ממש החלו לדאוג כששני לא התעוררה לאחר
שעתיים... אך לא ידעו מה עליהן לעשות, יעל בדקה שוב ואמרה שיש
לשני דופק, אור לא בטחה בה ובדקה בעצמה... אכן היה דופק,
נרגעה.
הן חזרו לראות טלוויזיה ולבסוף נרדמו...
ב7 בבוקר יעל התעוררה ונפלה מהמיטה... והרעישה... בגלל הרעש
התעוררה גם שני ולא הבינה מה קרה לה... רק ידעה שכל הגוף כואב
לה והגב שלה נישבר מכאבים... פתאום ראתה שהיא קשורה ועם מטפחת
על פיה ונורא נבהלה.
היא הסתכלה קדימה בטשטוש ורק לאחר כחצי דקה זיהתה את יעל ואור
ביותר מדויקות.
יעל ואור ישר רצו אליה והורידו את המטפחת ושאלו איך היא מרגישה
והיא רק ענתה "כואב..."
מה שגרם ליעל ואור להפסיק לדאוג ולחזור לכעוס עליה...
"כן, כואב, אבל גם לנו כואב... שהחברה שהייתה פעם הכי טובה
שלנו פגעה בנו!" אור לחשה בגרון חנוק של בכי שרצה לצאת, אך לא
יצא.
שני לא הבינה במה מדובר ושאלה:
"מה? מה עשיתי לכן?? אני פשוט לא מבינה !! אתן החברות הכי
טובות שלי! לפחות הייתן עד שכמעט הרגתן אותי... מה עובר עליכן?
למה ניראה לכן שאני אעשה לכן משהו רע!? איזה סיבה כבר יש
לי????"
באמת אור לא חשבה על זה... שתקה ולאחר כמה שניות פלטה
"היית צריכה לחשוב על זה קודם שני! עכשיו מאוחר מידי"
שני החלה לרעוד מכאבים ויעל חשבה שקר לה והביאה שמיכה וכיסתה
אותה.
לאחר כ5 דקות של שתיקה שני נרדמה מחוסר כוח שאבד לגופה.
הבנות כבר חשבו להזמין אמבולנס אבל לא ידעו מה להגיד להם אז
ויתרו על הרעיון והחליטו לחכות...
הן הלכו להכין להן משהו לאכול לארוחת בוקר ולצחצח שיניים
ולהחליף בגדים..
ובינתיים שני התעוררה שוב, היא לא רצתה להוציא הגה מפיה רק
לברוח...
היא פחדה כעת מהחברות הכי טובות שלה... וזה גרם לה לבכות...
היא ניסתה להשתחרר מהחבלים ולזוז על הכיסא אבל הגב שלה כאב
מידי...
שני צעקה מכאב והבנות רצו ישר לחדר לבדוק מה קרה...
שני התחילה לבכות מכאבים וללחוש "אל תפגעו בי... בבקשה"
אור ויעל הופתעו ולא ידעו מה לעשות... הן שאלו אותה למה היא
בוכה והיא אמרה שהיא סובלת מכאבים בגב התחתון.
כנראה שאף אחת מהבנות לא ידעה עד כמה פצועה שני...
לאחר כמה שניות שני ניסתה שוב לזוז והתעלפה שוב.
הפעם הבנות נלחצו והזמינו אמבולנס... בינתיים שיחררו את שני
והרימו את החולצה שלה מהגב וראו סימן אדום כחול על הגב
התחתון... הם הבינו ששני לא שיקרה והחלו לדאוג יותר שקרה לה
משהו.
כשהגיע האמבולנס הרופאים היו בשוק ושאלו מה קרה לילדה..
הבנות ענו שהייתה מריבה בניהן והן הכו אותה- העדיפו לספר את
האמת.
שתי הבנות רצו לביתה של שני לספר להוריה, הן ידעו איפה הם שמים
את המפתח, מתחת לעציץ, הן ראו שאין תשובה והלכו להתקשר
להוריה...
הם החלו לחפש בבית מספר בשביל להתקשר... לא מצאו על המקרר, על
השיש, או בשום מקום אחר... הן החלו לחפש בחדרה של יעל ספר
טלפונים או משהו כזה... ובמקום, יעל מצאה את היומן שלה.
היא הסתקרנה ופתחה אותו... עברה לעמודים האחרונים והחלה
לקרוא... החל מ4 ימים קודם לכן...
"אור!!!!!!!!! בואי מהררררררר!!!!!" צעקה יעל שהבינה מה הן
עוללו.
אור חשבה שיעל מצאה את הספר טלפונים ורצה מהר לקראת יעל.
היא לקחה מידיה את היומן... ראתה 'יומני היקר! ואמרה: "יעל מה
את מתעסקת בשטויות! צריך לחפש את הספר טלפונים!!!"
"לאאאא אור את לא מבינה!!! תקראי מהר!!! תקראי!!" אור קראה...
היומן נשמט מידה של אור ואור צנחה ארצה שחשבה מה עוללה לחברתה
הטובה ביותר, שבסך הכל לא ידעה על מי הן נדלקו...
ובכלל רק אז קלטה, שהיא פצעה קשה את החברה הכי טובה שלה, בגלל
-בחור?!
בזמן שנשמט מידה של אור היומן, נפלו מהיומן משהו, יעל התכופפה
והרימה את התמונה והדף שהיה שם, בתמונה היו מחובקות יעל אור
ושני, והדף היה מספרי הטלפונים הכי חשובים לה... של יעל... של
אור... של אמא שלה... של אבא שלה... ושל עומר.
יעל אחלה לבכות כשראתה את התמונה וראתה שגם אור בוכה, היא
הגישה לאור את התמונה ואמרה אני אתקשר להורים שלה, יש פה מספרי
טלפונים, אני אומר להם להגיע לבית חולים...
בזמן שיעל רצה לטלפון להתקשר להוריה של שני, אור ישבה על הרצפה
ובכתה... כששמעה את יעל צועקת לה "אור עוד 5 דקות אימא של שני
מגיעה לפה ואוספת אותנו לבית חולים!" אור הסתכלה בתמונה, לקחה
אותה ודחפה לכיסה, לקחה את היומן איתה ורצה ליעל... הן שטפו את
פניהן במים קרים וניגבו... לקחו בגדים להחלפה לשני נעלו את
הבית ויצאו בריצה.
בינתיים אימא של שני הגיעה ואספה אותן.
אימא של שני הייתה חיוורת ושאלה "מה קרה???????"
הבנות התחילו לדבר ביחד והאימא לא הבינה ואמרה "אחת, אחת !!!"
אור שמה יד על הרגל של יעל כסימן לתת לה לדבר קודם...
"אני שני ויעל רבנו, הלכנו מכות שני מעדה ונפגעה... כנראה
שנפגעה בגבה משהו שפגע במערכת העצבים שלה, זה מה שהרופא אמר
לנו"
אימא של שני החווירה עוד יותר כשהודיעה לבנות:
"לשני יש בעיות בגב!!! ובסחוס שזוהי הדסקית שבין החוליות! אם
קרה לה משהו בגב היא יכולה להיות משותקת כל החיים!"
הבנות החלו לבכות שוב ולא ידעו מה לעשות... ברגע שהן הגיעו
לחדר של שני הן ראו אותה מחוסרת הכרה ועטופה בהמון תחבושות.
כאשר שני התעוררה וראתה אותן היא החלה לבכות מפחד וניסתה לזוז
הן אמרו לה לא לזוז ושהן מצטערות ובכו יחד איתה...
לאחר ששני נרגעה והבינה שהבנות לא יעשו לה מאומה ושהיא בבית
החולים האימא נקראה לחדר לדבר עם ביתה, הן דיברו ולאחר מכן
הבנות נכנסו לדבר איתה הן הסבירו לה הכל וחיבקו אותה וביקשו
סליחה... שני סלחה להן ואמרה שהכל יהיה בסדר ושהיא לא ספרה
כלום לאימא שלה ורק אמרה שהכל בסדר...
לאחר שעה של דיבורים שני הייתה זקוקה למנוחה והרופאים ביקשו
שהבנות ילכו לנוח...
הן הלכו לביתה של יעל ובחדר הן בכו מחובקות... הן נרדמו ובערב
התעוררו...
זאת הייתה אימא של שני שהודיעה ששני נפטרה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה לבחורות יש
ציצים ולנו
אין?







פמיניסטית שטוחה


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/7/03 13:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רעות לוי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה