אבא של נורית מת בערב קיץ סתמי בשנת 1969 עת ירד את מדרגות
ביתו, תחתוניי בוקסר לגופו ושוט עור שהביא מתורכיה בידו.
הוא הניף את השוט והיא חמקה בוכיה אל דלת ה - BMW  הפתוחה של
רחל, אמא של החבר שלה ונעלמה.
היא רצתה לצאת לטיול הכנה בצופים, הוא רצה להביע דאגתו האבהית,
אך עצים גבוהי צמרת ועבי גזע לא מרכינים ראשם בדאגה הם שואגים
פקודה והשדרה נעה.
נורית יודעת להסביר שהיתה שם הסטה  וזירזור כי לא הורגים כך עץ
גבוה צמרת ועב גזע, קל בהרבה להרוג את הגננת.

אבא של רועי מת בשנת 1972, לאחר שקרא את מודעות האבל ובאחת
סתמית שכזו היה כתוב שוקסמן מת לאחר מחלה קשה.
וקסמן היה פקיד בכיר בקופת חולים וקיבל כל חג סלסלה עם ויסקי
משובח ותופיני שושארד,  ובין החגים היה מקבל "מעטפות" ומטה
מיכרזים. כשוקסמן מת כבר עמד אבא של רועי כעץ גבה צמרת ועב גזע
בשדירת הארזים המפוארת וארזים הרי אינם מתכופפים מול פני סערה
גם אם אינה מהסוג של "סערה חולפת".
כך נהג לו אבא של רועי כאחד הארזים שהגדילו צמרתם והאדירו את
גזעם, אך מים זכים לא באו עוד אל שורשיו והוא יבש, אכל את לשד
גיזעו למען יוריקו עלעליו, מישכן את ענפיו לרוח וכשימשון זעק
אל האלים, "תנו לי כח, גיזעי הולך ודל ועלי לכלכל את עלעליי
המתבגרים ולהיות נאה כשאר הארזים.
הרוח כצפוי חלפה עברה לה ואת העלים נשאה איתה אל גורלם".
רועי לא מצא אשמים וגם לא חיפש, הוא נכנס אל תוך עצמו וגילה
שלא את הכל חייבים כולם לדעת והרי הארז יפה הוא לעיני כל
ומעליו שמים כחולים, שלווים, הגולשים בבטחה אל האופק, ומי ידע
שחלול הוא הגזע, אם רק תציגו ביופיו ממרחק ולעולם לא תטעה ולו
לרגע קט להפגין חוזקו או להשען על ענפיו.

אבא של שי לא מת עדיין, שי הוא העלה עליו חמלה הרוח, כה קטן
היה, כה רך ובהיר והעץ  צמרתו כה גבוהה ודלילה, גזעו כה עבה
וחלול.  
ראה העלה את  שכניו במרומים, עליהם של שאר הארזים, זועקים
אליו, קפוץ אל הרוח, עלה, כי חלול הגזע.
בחשכת הליל הביט  מטה אל החור שנפער במקום בו שמע את העץ לוחש,
"שם נמצא הגזע ועבה הוא ואיתן".
פלצות אחזה בעלה הקטן, באין גזע לעץ מה יפול בגורל עלעליו, שאל
את עצמו ונרעד.
עם שחר זקף את גבו ואמר "אם חלול הוא הגזע אם לאו, לא אדע, כי
בחושך בהיתי ואולי רק חלום זה היה, אשאר על העץ החלול,  עת
יפלו עלעליו,  אשאר אחרון בצמרת, לא ארד מרצוני אל הכביש הסואן
שם רבים העלים ואין כלל צמרת".
כך נותר העלה אחרון בשושלת,  נתלה לו בעץ  החלול, בריק הצמרת,
זועק אל הרוח, "ראי, אני הצמרת והצמרת אני, ולכל צמרת יש גזע
והגזע הזה הוא אבי".
הכניסיני הרוח תחת כנפך, שאיני ברוך אל גזע תומך.

אבא שלנו מת בספטמבר 1995 יהי זכרו ברוך.