|
כן, אולי הוא הומו בן עשרים ושתיים
ולכם זה נורא משנה
אם הוא הומו בן עשרים ושתיים
אין סיכוי שישתנה.
מה שתגידו כבר לא איכפת לו
סגרתם עליו ועכשיו הוא יוצא
אוהב את עצמו ואת הדרך שלו
לא לבד בעולם..עכשיו הוא יוצא.
כן, הוא הומו בן עשרים ושתיים
אין לכם בעיה עם זה
כן, הוא הומו בן עשרים ושתיים
רק חבל לכם עליו שהוא "כזה"
מה שאמרתם או איך שדיברתם
מבטים ברחוב... ממש "כואב לו" מזה
והוא לא היחיד למרות שחשבתם
אולי הילד שלכם מציג באותו מחזה...
אולי הוא הומו בן עשרים ושתיים
ולכם זה נורא משנה
שהוא הומו וזה לא לבינתיים
אין סיכוי שישתנה.
לעוף... השמיים הם שלו
לעוף... זה בכלל לא בגללו
לעוף - הכי גבוה שאפשר
לעוף - מה רציתם בשבילו?
לעוף... הוא "עומד" על שלו
לעוף... כי עכשיו,עכשיו הוא שר
מילים : דורון נינו אורסיאנו - ארז ברזוליק
ביצוע, קולות לחן ועיבוד: דורון נינו אורסיאנו |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.