אמרתי לך,
זה הקיץ שמבשר געגועים לזמן שמעולם לא
היה לי.
כאילו חוויות מלפני
שנולדתי מתעתעות
אצלי כמו
מסך מעורפל של
זכרונות של
מישהו אחר.
וזה כך תמיד, אב
שמנחש את זמנו שלו
ומהוסס מטיל את
חומו הסמיך,
הצהוב.
וזה כך תמיד, הכל מתנהל
לאיטו בהיסוס,
העשב המצהיב,
החרקים המזמזמים,
הצופיות ההולכות ואובדות,
כמוני.
ועכשיו, כשאזנייך כבר אינן שומעות
ותגובתך עוד חלום בהקיץ שלי
כמו
געגוע לזמן שמעולם לא היה לי, כמו
מסך מעורפל של זכרונות...
עכשיו כשאזנייך כבר אינן שומעות-
"אמרתי לך",
אני אומרת.