בגובה הזה
הכל יכול לקרות.
מכאן ההרים נמוכים יותר
ומאיימים פחות.
העלים כה קטנים
ובלתי נראים, אך כשמצרפים את
מיליארדיהם יחד אפשר לראות ירוק
והרוח החזקה מחוללת הסערות על
פני האדמה,
אצורה בתוכי
בריאות, ולא תוכל
לצאת עד שאתן לה.
עוד קרן של שמש נוגעת בי ישירות
ואנרגיות העולם הזה
כולו
כמו ממלאות אותי
כשטף גל.

אולי אני צריכה לכתוב.
יושבת בזיגזג כמו
ללא כיוון ואולי כמו
מוצאת את כל הכיוונים
באחת.

הדמדומים הללו
שייכים לי כולם,
בגובה הזה,
ואני מזרימה אותם אל הדפים
שכולם יוכלו לראות,
לחוש את האויר הקריר הזה בריאות,
את רטיבות הדשא ברגליים,
את נדנוד הערסל.
תוך שניות הם ייעלמו מעל
פני האדמה,
מעיני כל.

אך
בגובה הזה
הכל
יכול לקרות.