למה כל מה שקורה לי לאחרונה מציק לאחרים?
מדוע אי אפשר יותר להביט בשלווה לתוך עיניהם של בני אדם
ולתהיות העולות מתוכם ,לפתוח פתח מילוט כזה שיסחוף
את כל דאגותיהם בקשר לבלתי נמנעות של קץ האהבה.

את לא סקסית ולא חושנית
לא בעלת רגליים ארוכות
ולא בעלת שיק
זגוגיות מכסות את עינייך
שומרות עליהן בל יאספו
למדורת האש בה כולם חוגגים בלעדייך

ולמה כל מה שקורה לה, עשוי כל כך יפה?
ולמה כל דמעה שלה שיורדת מנוגבת במהירות
על ידי שלושה מחזרים מוטרפים,
ואילו פה שממה ועוד שממת חידלון.


הבעיה איתך, שאת גם לא ממש חכמה
לא רק לא יפה ודי מנוולת
אבל קרירות שפתייך יותר מקרח
ורוחך אפילה שבעתיים
אז את לא נותנת
שלא תתפלאי שמה שאת מקבלת
הופך תמיד להיות סוג ב'.