זה התחיל בצורה פשוטה למדי: חלום. חלום בו ביקרתי בעולמות
של עינוי עצמי ועונג עצמי וגם צניעות ואהבות, ושם נגש אלי
חתול
לבן שמלקק לי את הידיים.
ואז התעוררתי בבוקר, וגררתי את עצמי לספרים שלי כי כל הבית
ישן עוד, ולא היה לי חשק לצפות בטלוויזה. ואז אני קראתי בלוח
השנה
למכשפות שלי שהיום זה "לומאריה" יום המתים, בו הרוחות של
המתים
חוזרות אל בית משפחותיהם ולאכול שם.
גיחכתי... איזה רעיון מטופש חשבתי לעצמי, שהמתים בקושי רב
יעברו בין עולם המתים,לחיים רק בשביל לחזור הבייתה לארוחת
ערב?
ואז שעה לאחר מכן נזכרתי בחלום ולקחתי ספר שמפרש חיות מיסטיות
ושם תחת חתול לבן היה כתוב " מכשפות מאמינות כי חתולים לבנים
הם התממשות של הרוח האופן זמני, בגוף כדי לבקר את קרוביהם
החיים"
האירוניה: צחקתי לעצמי....
אז מי זה יכול להיות? סבא? אימא של דודה שמתה מסרטן?
לא חשוב זה סימן כל שהוא. הכנתי צלחת, תפוח ושוקולדים
ידעתי שסבא שלי פשוט מת על שוקולדים אז שמתי על הצלחת עם חלב
בכוס זכוכית .
ואימא הפטירה: בזבוז של שוקולדים, מילא כל דבר שניתן לחתול
יורד מהשומן שלך אבל לבזבז כוס חלב טוב רק בעבור חתול
מיתולוגי
שחלמת עליו, בספק רב שבכלל חלמת..
ובאותו רגע מפתיע שמעתי יללת חתול,וימא נעמדה בשוק.
היה שקט ואז עוד יללה, שבאה מן הדלת הראשית, פתחתי את הדלת
ודבר לא עמד שם שמעתי את אימי קוראת לי בקול נפחד.
על אדן החלון במרפסת שכב בעצלתיים חתול לבן שמן שמלקק את שפמו
ומסתכל בערגה על הצלחת שהכנתי ונשארה על השיש במטבח
פתחתי את הדלת, ושמתי לו את האוכל והשתייה,
ובחדוות ניצחון מעושית הלכתי לחדרי עם ראש זקוף וידעתי שלשם
שינוי
פעם בחיים שלי ניצחתי.